שוב הגענו לתורת האיזון, לרוב האנשים
קל עם הקיצון. חלקם מתעלמים מהחרא ומנסים פשוט לשכנע את עצמם שהם מרגישים טוב (ביגזרה מסויימת בחיים), למרות שברור שחרא להם. חלק אחר של האנשים כמו שטענת שוקע בחרא ומתלונן. אני מאמין שצריך להכיר באותם גזרות שאתה מרגיש בהם רע (או סתם חוסר שלמות) ולטפל בהם. ודבר חשוב נוסף, אני מדבר על גזרות חיים מורכבות, לא על מצבים פשוטים. התיזה שלי איננה בנוייה לאדם שנפל לבור חרא, או נרטב בגשם או שעקפו אותו בכביש. אלו מצבים פשוטים ונקודתיים, שאינני רואה משמעות גדולה להתייחסות אליהם. אם אדם לקח את האירוע קצת יותר קשה או קצת יותר קל, זה לא בסיס החיים בעיני. בסיס החיים הוא העומק הרגשי מתחת לפני הדברים. ההרגשה שלך כלפיי העבודה שלך, ההרגשה הבסיסית המלווה אותך ביום יום (מתחת לבדיחות או לכעסים), ההרגשה הבסיסית המלווה אותך בזוגיות, ההרגשה הבסיסית המלווה אותך בתחום ההישגיות/מימוש, ההרגשה הבסיסית המלווה אותך מול הילדים שלך, ההרגשה הבסיסית ביחס לשעות הפנאי שלך (מרגיש מיצוי או חסר) .......... אני מכיר אנשים שמגיעים למילואים וממש נהנים עם הצחוקים והחברה. אני ממש סובל במילואים. לחלק מאותם אנשים יש זוגיות הרוסה ומצב כלכלי בעייתי (שהם הביאו על עצמם בגלל ביזבוזי יתר). האם אדם באמת יכול למדוד משהו על סמך היכולת להתמודד עם הנתק מהבית של המילואים ? אולי דווקא ליהפך ? אולי דווקא אדם שמוצא עצמו במילואים בכיף, זה סימן שלא הכי טוב לו בבית ? אין לי תשובות כי החיים מורכבים מידי, אבל אני יודע שהחיים הם מורכבים ורק האדם יכול להחליט לעצמו האם הוא שלם עם האלמנטים או לא. אבל שלמות בהחלט לא נמדדת בסיטואציה בה צחקת בעוד האחר כעס. היא משהו עמוק הרבה יותר מזה. דרך אגב, הדיונים הללו רציניים מבחינתי לא כי תמיד אני כזה רציני. אלא כי אלו פורומים של ייעוץ פילוסופי ואנשים באים ללמוד וללמד (זו לא סתם ארוחת צהריים עם החברה), לכן אני מרגיש חשיבות לדיוק.
