אוקי...
יפה, זאת אומרת שלכל אחד יש משהו אחר שגורם לו להיות מאושר. כלומר, לכל אחד יש בתוכו מערכת של תנאים שאם הם מתקיימים אז הוא נהייה מאושר. ומהו האושר הזה? איזשהו אושר רגעי, רגע ההחלטה של הגוף להיות מאושר. איך יכול להיות גורם שיגרום לך לאושר? כשאתה מסוגל להחליט. כלומר כשיש לך עבר, או מצב בהווה שאתה שופט אותו לפי ראיית העולם שלך. ואתה מחליט להיות מאושר. המאמר דיבר על המצב הזה, שהוא מצב לא טוב שאנשים רודפים אחריו כל החיים שלו. אנשים רודפים אחרי גורמים לאושר בשביל למלא את "תיק האושר" שלהם. רק בשביל להגדיר את עצמם כאנשים מאושרים. המאמר דן במצב שבו לאדם יש סיבה לחיות (משמעות) יש לו מטרה בחיים ואז הוא נהייה מאושר. כלומר המאמר טוען שכל הגורמים הקטנים שגורמים לאושר הם לא באמת אושר אמיתי. אלא רק מצב שבו יש גורם לקיום שלך שאתה מודע אליו, רק אז אתה באמת מאושר. עם הטענה של המאמר אני לא מסכים ורציתי לשמוע דעות אחרות. אתה טוען שהאופציה השנייה אתה בוחר בה. האופציה השנייה, אושר. הכוונה היא רדיפה אחרי גורמים שנותנים לך אושר.ולמעשה אין צורך ברדיפה אחר משמעות. עכשיו השאלה היא, כמה זמן הגורמים האלה נותנים לך אושר? כלומר מהו משך האושר שאתה מקבל עבור הזמן שהשקעת עד לקבלת הגורם. ומה קורה כשהגוף שלך מתרגל ל"גורם אושר". קח לדוגמא מצב שפיצה גורמת לאדם אושר. הוא אוכל נניח המון פיצות, נניח איזה כמה שנים הוא רודף כל הזמן אחרי פיצות והוא נהנה המון. יש לו המון רגעים קטנים של אושר הנאתי. באיזשהו שלב, הגוף שלו מתרגל להרגשה וההרגשה היא לא אותו הדבר. האושר(ההנאה) הוא כבר לא מה שהיה . אותו מצב יש לך עם אושר מנטלי, כלומר אושר שבו אתה מקבל סיפוק למשל אם קיבלת מחמאה ממישהו. אם יתחילו לתת לך המון מחמאות, המוח שלך מתרגל וההרגשה היא כבר לא אותו הדבר. כלומר, אפשר לקבל אושר מכל גורם שהגוף שלך מחליט עליו. אך האושר הזה הוא דואך. ועליך לחפש כל החיים שלך עבור גורמים חדשים ושונים כדי שיהיו לך המון רגעים קטנים שתוכל לאסוף
