Lady In Blues
New member
זה עניין של תפיסה.
וכן, אני פסטפריאנית. את לא רוצה מטרה גדולה, את רוצה מטרה ממושכת. אנשים רוצים להשיג מטרות "גדולות" כי השגתן דורשת זמן. זה, מן הסתם, נותן תחושת אלמותיות מסויימת. את יכול לחיות את חייך בפרק זמן סביר של, נאמר, 80 שנה ובתוכם להגשים מטרות גדולות שגורמות לך להרגיש שעשית משהו "גדול", אבל בעצם פשוט משמשות כהעברת זמן. נדמה לי שלהרבה אנשים האנלוגיה של מטרה=אושר מושרשרת כ"כ חזק, שהם בוחרים מטרות שהגשמתן תקח כמה שיותר זמן, כדי לא לחיות "בין" המטרות. אני נוטה להאמין שאחיה לנצח כבת 25 או אמות מחר, אז זה לא ממש מזיז לי. הזמן בין ה"אושרים" הוא מה שמחשל אותי, נותן לי ראיה אובייקטיבית על העולם שאני חיה בו. אז כן, אני לא צריכה מטרה גדולה כי ההנאות הקטנות נותנות לי אושר מזוקק, ואף פעם לא הייתי חסידה גדולה של דחיית סיפוקים
וכן, אני פסטפריאנית. את לא רוצה מטרה גדולה, את רוצה מטרה ממושכת. אנשים רוצים להשיג מטרות "גדולות" כי השגתן דורשת זמן. זה, מן הסתם, נותן תחושת אלמותיות מסויימת. את יכול לחיות את חייך בפרק זמן סביר של, נאמר, 80 שנה ובתוכם להגשים מטרות גדולות שגורמות לך להרגיש שעשית משהו "גדול", אבל בעצם פשוט משמשות כהעברת זמן. נדמה לי שלהרבה אנשים האנלוגיה של מטרה=אושר מושרשרת כ"כ חזק, שהם בוחרים מטרות שהגשמתן תקח כמה שיותר זמן, כדי לא לחיות "בין" המטרות. אני נוטה להאמין שאחיה לנצח כבת 25 או אמות מחר, אז זה לא ממש מזיז לי. הזמן בין ה"אושרים" הוא מה שמחשל אותי, נותן לי ראיה אובייקטיבית על העולם שאני חיה בו. אז כן, אני לא צריכה מטרה גדולה כי ההנאות הקטנות נותנות לי אושר מזוקק, ואף פעם לא הייתי חסידה גדולה של דחיית סיפוקים
