אושן 12 - ביקורת אישית
ההבדל בין אושן 11 לאושן 12 טמון באות אחת. אושן 11 הוא סרט שודים מתוחכם ואילו אושן 12 הוא סרט שודים מתחכם. אות אחת שעושה הבדל גדול. אין ספק אומנם שהסרט הוא כנראה אחד הסרטים המהנים ביותר המוצגים בבתי הקולנוע בימים אלו, אולם מי שמצפה לסרט מתח על פריצה מתוחכמת בתוספת רעיונות מבריקים שלא ברור מהיכן שאבו אותם – כמו שהיה הסרט הראשון – מצפה לו אכזבה קלה. אבל - אם אתם הולכים לסרט בידיעה שהוא לא יעמוד בציפיות הללו, אני די בטוח שיהיה לכם נחמד. גם כאן מסופר על אותם 11 חבר'ה סימפתיים, יותר מידי סימפתיים לארכי-פושעים, הייתי אומר, שמתכננים שוד גדול – טוב, לא גדול כמו השוד בסרט הקודם, אבל שוד זה שוד זה שוד – והפעם כדי להחזיר את הכסף שהם גנבו ממר בנדיקט, בעל הקזינו מהחלק הקודם. אולם הפעם, אולי בגלל חוסר רעיונות טובים של היוצרים ואולי כי זו הכוונה המקורית שלו, הסרט אינו מתמקד בשוד עצמו אלא הוא יותר, איך לומר, עוסק בחבורה עצמה. וכך, במקום לקבל תיאור מדוקדק של מהלכי השוד אנחנו רואים המון בדיחות-של-החבר'ה, ולא שהן לא מצחיקות או שנונות – הן כן- אבל אתה מתחיל לתהות האם באת לראות סרט מתח או קומדיה. מצד אחד זה מאוד נחמד, כי זה מראה שהסרט לא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות – בדיוק כמו החלק הראשון – מצד שני זה קצת מוציא את העוקץ מהמטרה העיקרית של השודדים – הכסף. לקראת סופו הסרט הופך ממש לפארודיה – פארודיה על עצמו ועל הקולנוע בכלל עד כדי סוריאליזם ממש ואלה דווקא הקטעים הכי מצחיקים (ואולי הכי טובים?) בסרט. אומנם זה ממש נראה כאילו לתסריטאי אזלו הרעיונות באופן מוחלט והוא מחליט להשתמש בטריק הכי אווילי שעולה לו לראש, אך אין ברירה אלא להגיד שזה עובד, אם כי, שוב, העניין שלשמו התכנסנו באולם הקולנוע נראה כאילו נשכח מאחור. לקאסט השחקנים המרשים מתווספת עכשיו קתרין זיטה-ג'ונס בתור השוטרת הלא פחות חכמה שרודפת בהצלחה אחרי חבורת הנוכלים, וחוץ ממנה הכל בעצם אותו הדבר, רק עם הרבה יותר צחוקים והרבה פחות סגנון. בכל מקרה, כמו שאמרתי, אני בטוח שזה אחד הסרטים המהנים שמוצגים בבתי הקולנוע, ואם אתם הולכים אליו בידיעה שלא תשבו קפואים ממתח על המושב המלוכלך של בית הקולנוע, אתם בוודאי תהנו מאוד.
ההבדל בין אושן 11 לאושן 12 טמון באות אחת. אושן 11 הוא סרט שודים מתוחכם ואילו אושן 12 הוא סרט שודים מתחכם. אות אחת שעושה הבדל גדול. אין ספק אומנם שהסרט הוא כנראה אחד הסרטים המהנים ביותר המוצגים בבתי הקולנוע בימים אלו, אולם מי שמצפה לסרט מתח על פריצה מתוחכמת בתוספת רעיונות מבריקים שלא ברור מהיכן שאבו אותם – כמו שהיה הסרט הראשון – מצפה לו אכזבה קלה. אבל - אם אתם הולכים לסרט בידיעה שהוא לא יעמוד בציפיות הללו, אני די בטוח שיהיה לכם נחמד. גם כאן מסופר על אותם 11 חבר'ה סימפתיים, יותר מידי סימפתיים לארכי-פושעים, הייתי אומר, שמתכננים שוד גדול – טוב, לא גדול כמו השוד בסרט הקודם, אבל שוד זה שוד זה שוד – והפעם כדי להחזיר את הכסף שהם גנבו ממר בנדיקט, בעל הקזינו מהחלק הקודם. אולם הפעם, אולי בגלל חוסר רעיונות טובים של היוצרים ואולי כי זו הכוונה המקורית שלו, הסרט אינו מתמקד בשוד עצמו אלא הוא יותר, איך לומר, עוסק בחבורה עצמה. וכך, במקום לקבל תיאור מדוקדק של מהלכי השוד אנחנו רואים המון בדיחות-של-החבר'ה, ולא שהן לא מצחיקות או שנונות – הן כן- אבל אתה מתחיל לתהות האם באת לראות סרט מתח או קומדיה. מצד אחד זה מאוד נחמד, כי זה מראה שהסרט לא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות – בדיוק כמו החלק הראשון – מצד שני זה קצת מוציא את העוקץ מהמטרה העיקרית של השודדים – הכסף. לקראת סופו הסרט הופך ממש לפארודיה – פארודיה על עצמו ועל הקולנוע בכלל עד כדי סוריאליזם ממש ואלה דווקא הקטעים הכי מצחיקים (ואולי הכי טובים?) בסרט. אומנם זה ממש נראה כאילו לתסריטאי אזלו הרעיונות באופן מוחלט והוא מחליט להשתמש בטריק הכי אווילי שעולה לו לראש, אך אין ברירה אלא להגיד שזה עובד, אם כי, שוב, העניין שלשמו התכנסנו באולם הקולנוע נראה כאילו נשכח מאחור. לקאסט השחקנים המרשים מתווספת עכשיו קתרין זיטה-ג'ונס בתור השוטרת הלא פחות חכמה שרודפת בהצלחה אחרי חבורת הנוכלים, וחוץ ממנה הכל בעצם אותו הדבר, רק עם הרבה יותר צחוקים והרבה פחות סגנון. בכל מקרה, כמו שאמרתי, אני בטוח שזה אחד הסרטים המהנים שמוצגים בבתי הקולנוע, ואם אתם הולכים אליו בידיעה שלא תשבו קפואים ממתח על המושב המלוכלך של בית הקולנוע, אתם בוודאי תהנו מאוד.