אמת. אבל גם זה נראה שלוקח זמן. וכל פעם יותר ויותר...
יש תהליך או לפחות ככה זה מרגיש, מי מרגיש? יש מישהו וכל פעם שחלק משתחרר אני נושם לרווחה ויותר שמח אבל עדיין לא יכול להגיד שאין-אני, זה כמו שכבות על שכבות וזה כבר עוד סיפור... בקיצור, יש דרך ואין דרך, אי אפשר לדבר על זה. מה שקורה קורה. להתבונן ולהשמיד בכח הראיה עוד אני דמיוני ומיד יקפוץ עוד אחד וכו.... אצלי זה עוד לא גמור
אצל מי ?