סוגיה קשה ביותר
ראשית כל, אינני מכיר עדיין את המקור לסיפור "הסוס הטרויאני" של החדשות שמאחורי החדשות. גם אינני מכיר את העלון הזה שהבאת פה אם כי אני חייב להודות שבמבט ראשון דבר זה נראה מעניין ביותר. לצערי, לפחות בשלב זה אין לי את הכלים לעמוד על האמינות של אותו מקור שהבאת פה. במידה ויש יסוד להניח שאכן התקיים ראיון זה עם פייסל אל-חוסייני, שבו הוא דיבר למעשה על חיסול מדינת ישראל בשלבים, בשיטת המטרה הפוליטית לתווך קצר והמטרה האסטרטגית לטווח הארוך הרי שאני אישית רואה דברים אלו בחומרה יתרה. כמובן שאצטער מאוד שאכן זהו עמדתם של הפלשתינאים שהרי באמת ובתמים התכוונתי לעשות איתם שלום. עדיין אני מאמין שכשם שאנו נעשה פשרה כך הם יעשו פשרה. אך אם יתברר לי שחבל על הזמן הרי שגם אני אצטרך לעשות חושבים מחדש על הסוגיה הפוליטית של השטחים. זה יהיה בערך כמו שהיה בבריטניה לפני מלחמת העולם השניה, כאשר צ´מברלין ירד ממטוסו בשדה התעופה הטסון עם פיסת הניר המפורסמת שהניף אותה והקריאה המפורסמת שלו: "שלום בימינו". כאשר התבררה כוונתם האמיתית של הנאצים צ´מברליין עלה לשלטון ואז בריטניה נכנסה למלחמה נגד גרמניה הנאצית, כאשר היה קונצנזוס מקיר לקיר לדבר זה. קוצנזוס זה נוצר בעקבות ההכרה שלמרות צעדי הפיוס של בריטניה גרמניה רק נהייתה תוקפנית עקב כך. ייתכן מאוד שאם באמת נעשה הכל לעשות שלום עם הפלשתינאים והם יגיבו בתוקפנות, הרי שאז יווצר קונצנזוס למלחמה עקובה מדם עימם, כאשר יהיה ברור שנעשה הכל כדי להתפייס איתם אבל הם רק דחו את היד שהוצעה להם לשלום. דרך אגב, בשביל כל הימנים פה. כאשר עוד הייתי נער קראתי הרבה מאוד את הספר "עמוד האש" מאת יגאל לוסין אותו קיבלתי לבר מצווה שלי. אני זוכר שפעם, כאשר ראיתי את סידרת הטלויזיה "עמוד האש" במועדון היחידה שלי, מתי שהייתי עוד בסדיר, הראתי למספר חבר´ה שם שאני כבר יודע מראש את הטקסט שהקריין בטלויזיה אמור להקריא, וכן ידעתי לזהות את שמם של המרואינים השונים שהופיעו בסידרה לפני שהכתוביות של שמם הופיעו בתחתית המרקע. כן! כן!, עד כדי כך ידעתי בע"פ את הספר הזה ואני חייב להודות שספר זה גיבש אצלי את ההשקפה הפוליטית שלי עד לתקופת הצבא. עם זאת, השינוי בעמדתי הפוליטית השתנתה במהלך השירות הצבאי שלי ובבחירות 1992 בהם עלה רבין לראשות הממשלה כבר הצבעתי מר"צ. אחרי הצבא עשיתי תואר ראשון בלימודי המזה"ת באוניברסיטת בן גוריון בנגב. אני חייב להודות שבמהלך הלימודים שלי שמה למדתי דברים נוספים על המזה"ת בראיה רחבה יותר, דברים שלא הייתי מודע להם קודם. גם חוויה אקדמית זו עיצבה את השקפתי הפוליטית, שחייבים למצוא דרך לעשות שלום עם הערבים ושאין אפשרות לחיות על החרב לנצח. בשביל ההגינות אני חייב לציין פה שכל המרצים שהיו לי באוניברסיטה בחוג למזה"ת הינם שמאלנים. האופנה האקדמית בחוג שבו למדתי היה אכן שמאלני ביותר. חלק מן המרצים שאני זוכר היו אף שמאלנים רדיקאלים דבר שהיה אפילו יותר מדי לטעמי. מרצה אחד שאצלו לקחתי קורס סמינריון סיפר לנו הסטודנטים שלו שהוא חבר טוב של ד"ר עזמי בישארה, מי שהוא כיום ח"כ מטעם בל"ד. טוב, זה רק בשביל לספר טיפה על הרקע שלי.