על הספרים של יואב בן דב וגידי גלבוע
הספר של ד"ר יואב בן דב הוא ספר טוב מאוד, אבל אני נמנע מלהמליץ עליו משתי סיבות: 1. הספר היה פורץ דרך בזמנו (מספרי הטארוט הראשונים שיצאו בעברית, לפני כעשור) והוא עדיין ספר טוב בסטנדרטים של היום, אבל בהשוואה למה שיצא מאז אני חושב שהוא קצת מינימליסטי. 2. הבנתי שד"ר בן-דב הולך להוציא ספר חדש בקרוב שצריך להיות משהו אחר לגמרי (הן בתוכן והן ברמה) בזמן הקרוב, ואני מעדיף to hold my breath עד חנק כדי להמליץ עליו לכשיצא מאשר לתת לאנשים את התחושה שהם קנו ספר שהפך איכשהוא למיושן תוך זמן קצר. על הספר של גידי גלבוע, כמו גם על הספר החדש של ציפורה אלדר, אני לא ממליץ כי אני חושב שיש להם בעייה של מתודה - הם מלמדים קריאה בקלפים בצורה מאוד שבלונית ומכנית. זה מתבטא בהוראות עצמן (ערבב את הקלפים, חלק לשלושה חלקים, חבר מחדש בסדר המסויים הבא, סדר את הקלפים בדיוק לפי העמדות בעמוד X, מצא את משמעות הקלף הראשון דרך האינדקס של הספר וכתוב את משמעותו בדף, מצא את משמעות הקלף השני דרך האינדקס של הספר וכתוב את משמעותו בדף, ...) וכלה בנוקשות לגבי המשמעויות של הקלפים - המשמעות של הקלפים היא בדיוק מה שכתוב בספר ולא שום דבר אחר. ציפורה אלדר אפילו מעודדת פיתוח אינטואיציה במקום שינון המשמעויות של הקלפים, אבל רק בתנאי שהאינטואיציה קולעת להגדרות שמופיעות בספרה. אז לשני הספרים יש צדדים חיוביים (הפרק של ציפורה אלדר על ניסוח השאלה לפני הפריסה ממש טוב לדעתי), אבל אני חושב שהמתודה הבסיסית שלהם פשוט מקלקלת את הקורא.
