קיפר סאתרלנד
New member
אורי, קבל בשבילך
עמוד 2 מתוך 3 את עקרונות האוברקלוק ניתן לתאר בצורה הבאה: דמיינו משולש שקודקודיו הינם: תדר, מתח וטמפרטורה, כאשר שינוי באחד מקודקודיו יגרום בהכרח לשינוי בקודקודים האחרים. לדוגמא, העלאת התדר תגרום לפליטת חום גדולה יותר, אשר אם לא תטופל על ידי גוף קירור ראוי, תגרום לירידה ביציבות הרכיב. תוספת מתח תשפר את היציבות, מה שיאפשר תדר גבוה יותר, אבל תגרום להגדלת פליטת החום בצורה משמעותית. מסכמה פשוטה זו ניתן להבין כי הטמפרטורה היא גורם מכריע אך היא רחוקה מלהיות הגורם היחידי. התדר המקסימלי אליו רכיב מסוים יכול להגיע תלוי בהרבה גורמים, ביניהם: איכות הסיליקון, איכות הרכיבים וה- PCB (ר"ת Printed Circuit Board - לוח מעגלים מודפס), יציבות המתח ועוד גורמים רבים הנשגבים מבינתו של בן התמותה הממוצע. כאשר מתקרבים לגבול היכולת של רכיב מסויים, דרישת המתח שלו עולה בצורה אקספוננציאלית ביחס להעלאת התדר, לכן ניתן להגיע לתדר המקסימלי של רכיב כלשהו רק על ידי איזון נכון בין מתח לטמפרטורה. אילו רכיבים ניתן להמהיר? התשובה לשאלה זו נעוצה בעובדה שכל השבבים בכלל, וכל המעבדים בפרט, אמנם נולדו שווים אך יש מביניהם שווים יותר ויש שווים פחות. רוב המעבדים אותם ניתן לרכוש בחנות המחשבים, בין אם אלו מעבדי אינטל ובין אם מעבדי AMD, מיוצרים פחות או יותר באותו תהליך - כמות מסוימת של מעבדים מיוצרת על גבי פיסת סיליקון הנקראת Wafer, כאשר כל המעבדים על גבי אותה פיסת סיליקון זהים לחלוטין והחלוקה שלהם לסוגים ומהירויות שונות מתבצעת בשלב מאוחר יותר. Wafer של מעבדי 'דותן' המעבדים הם למעשה המלבנים הקטנים הנמצאים לאורכו ולרוחבו של ה-Wafer הנראה בתמונה, ובעין בלתי מזוינת ניתן לראות כי לא קיים שום הבדל בין כל המעבדים על פיסת הסיליקון. יחד עם זאת, במבט מיקרוסקופי ניתן יהיה לראות כי חלק מהמעבדים יצאו ללא רבב, חלקם מעט פגומים ומיעוטם כלל לא שמישים. מיותר לציין כי כל חברה המייצרת מעבדים הייתה רוצה ש- 100% מהמעבדים שלה ייצאו מפס הייצור ללא כל פגם, אך מכיוון שהדבר אינו מעשי כל חברה מתכננת את השבבים שלה באופן שיהיו פשוטים לייצור עד כמה שניתן (על מנת שאחוז השבבים הפגומים יהיה כמה שיותר נמוך) ואף מבצעת תהליכים שונים המאפשרים לה למכור את המעבדים הפחות טובים והפגומים חלקית. מהירותו הסופית של שבב כלשהו נקבעת לאחר סדרה ארוכה של בדיקות, הכוללות הפעלתו על גבי מכשירים מיוחדים הבודקים את התדר המקסימלי אליו הוא מסוגל להגיע בתנאים מינימליים (כלומר, לדוגמא, בטמפרטורת עבודה של 80 מעלות ובמתח המינימלי בו המעבד מסוגל לעבוד)
עמוד 2 מתוך 3 את עקרונות האוברקלוק ניתן לתאר בצורה הבאה: דמיינו משולש שקודקודיו הינם: תדר, מתח וטמפרטורה, כאשר שינוי באחד מקודקודיו יגרום בהכרח לשינוי בקודקודים האחרים. לדוגמא, העלאת התדר תגרום לפליטת חום גדולה יותר, אשר אם לא תטופל על ידי גוף קירור ראוי, תגרום לירידה ביציבות הרכיב. תוספת מתח תשפר את היציבות, מה שיאפשר תדר גבוה יותר, אבל תגרום להגדלת פליטת החום בצורה משמעותית. מסכמה פשוטה זו ניתן להבין כי הטמפרטורה היא גורם מכריע אך היא רחוקה מלהיות הגורם היחידי. התדר המקסימלי אליו רכיב מסוים יכול להגיע תלוי בהרבה גורמים, ביניהם: איכות הסיליקון, איכות הרכיבים וה- PCB (ר"ת Printed Circuit Board - לוח מעגלים מודפס), יציבות המתח ועוד גורמים רבים הנשגבים מבינתו של בן התמותה הממוצע. כאשר מתקרבים לגבול היכולת של רכיב מסויים, דרישת המתח שלו עולה בצורה אקספוננציאלית ביחס להעלאת התדר, לכן ניתן להגיע לתדר המקסימלי של רכיב כלשהו רק על ידי איזון נכון בין מתח לטמפרטורה. אילו רכיבים ניתן להמהיר? התשובה לשאלה זו נעוצה בעובדה שכל השבבים בכלל, וכל המעבדים בפרט, אמנם נולדו שווים אך יש מביניהם שווים יותר ויש שווים פחות. רוב המעבדים אותם ניתן לרכוש בחנות המחשבים, בין אם אלו מעבדי אינטל ובין אם מעבדי AMD, מיוצרים פחות או יותר באותו תהליך - כמות מסוימת של מעבדים מיוצרת על גבי פיסת סיליקון הנקראת Wafer, כאשר כל המעבדים על גבי אותה פיסת סיליקון זהים לחלוטין והחלוקה שלהם לסוגים ומהירויות שונות מתבצעת בשלב מאוחר יותר. Wafer של מעבדי 'דותן' המעבדים הם למעשה המלבנים הקטנים הנמצאים לאורכו ולרוחבו של ה-Wafer הנראה בתמונה, ובעין בלתי מזוינת ניתן לראות כי לא קיים שום הבדל בין כל המעבדים על פיסת הסיליקון. יחד עם זאת, במבט מיקרוסקופי ניתן יהיה לראות כי חלק מהמעבדים יצאו ללא רבב, חלקם מעט פגומים ומיעוטם כלל לא שמישים. מיותר לציין כי כל חברה המייצרת מעבדים הייתה רוצה ש- 100% מהמעבדים שלה ייצאו מפס הייצור ללא כל פגם, אך מכיוון שהדבר אינו מעשי כל חברה מתכננת את השבבים שלה באופן שיהיו פשוטים לייצור עד כמה שניתן (על מנת שאחוז השבבים הפגומים יהיה כמה שיותר נמוך) ואף מבצעת תהליכים שונים המאפשרים לה למכור את המעבדים הפחות טובים והפגומים חלקית. מהירותו הסופית של שבב כלשהו נקבעת לאחר סדרה ארוכה של בדיקות, הכוללות הפעלתו על גבי מכשירים מיוחדים הבודקים את התדר המקסימלי אליו הוא מסוגל להגיע בתנאים מינימליים (כלומר, לדוגמא, בטמפרטורת עבודה של 80 מעלות ובמתח המינימלי בו המעבד מסוגל לעבוד)