אורחת לרגע

adam33

New member
הרגשה

אין ספק כי הרגשתך הינה כשל אישה כבויה שגם אם כעת ידליקו אותה בגפרור היא לא תדלק אלא בלהבה של מדורה גדולה. ואני סבור כי אנחנו בעצם עושים את זה לעצמנו. סובלים, צוברים, והכל בכדי לא לפגוע אבל אט אט הלב נפגע ונפגע עד שבעצם הוא הרוס בתוכו. שאלת והעלת משהו שחלף גם בי. ואני שואל את עצמי מכאן לאן? נכון שניתן ל"החיות" את הזוגיות. השאלה הינה האם בכלל יש טעם בכך? עצתי אלייך ..תתחילי קודם כל להרגיש. איתו? לאן דווקה! עם אחר? קטונתי מלומר. לעניות דעתי תתחילי קודם כל עם עצמך. צאי החוצה, תבלי עם חברות, תרגישי שבעצם ניתן בשלב הראשון "להנות מהשאר". ורק לאחר מכן תתחילי להביט אליו. יש כל כך המון דברים שאת יכולה להנות מהם בלי להרגיש אשמה שלפי דעתי עוד לא התחלת אפילו קמצוץ מהם. אז קדימה! תרימי את הראש..תקבעי שאת יוצאת מחר ותצאי. בהצלחה!!
 
למעלה