אורזת תיקים
מחר, הנסיכה
שלי יוצאת לדרך חדשה, דרך מופלאה.. שתשנה את חייה (ואת חיי). מחר היא מתחילה את יומה הראשון בפנימיית כדורי , שלמרגלות הר תבור. באיזור כל כך יפה וציורי. עם אנשים חדשים. בפעם הראשונה מזה 13 וחצי שנים שאנחנו נפרדות ליותר משבוע... אני כבר אכולת געגועים. ויודעת היטב שיהיה לה שם כיף, ומלאן תלפים חויות. הרעיון התחיל מוזר.... כבר לילה , בכינרת , בחוף צאלון, הנסיכה מפטפטת אל תוך הלילה עם יורש העצר של חברתי הקרובה. אני מתעוררת לאיטי בבוקר, ותוך כדי בחישת הקפה, הנסיכה פונה אלי ואומרת: "אמא, אני רוצה ללמוד בכדורי"...ואני תמהה...כאילו קיבלתי בוקס בפנים.."מה , לא טוב לך איתי?".... הנסיכה ממשיכה: "לא אימא, שמעתי כאלה דברים נהדרים על המקום הזה, אני רוצה ללמוד להיות עצמאית" ולי בראש מתנגן לו השיר "עוף גוזל חתוך את השמיים, טוס לאן שבא לך..." אז במהלך הקיץ, דאגתי לרשת בטחון, אם היא תתחרט, או שאולי תתגעגע ותרצה לחזור הבייתה. ובמקביל, בדקנו, ביקרנו, תהינו... ועכשיו - אורזת תיקים... אוףףףףףףףף היא מחזיקה לי את היד, איתי עכשיו ואני כבר מתגעגעת...
מחר, הנסיכה