אורוול והפאציפיזם/ אמנון לורד
(ידיעות אחרונות,4.12.2001) אילו אורוול היה פוקח את עיניו בעולם של 2001 / אמנון לורד ב-1941 הגדיר ג´ורג´ אורוול את הפציפיסטים האנגלים כתומכים למעשה בנאצים. "במידה שהוא פוגע במאמץ המלחמתי הבריטי, תומך הפציפיזם הבריטי בצד הנאצי", כתב אורוול. "כיוון שלפציפיסטים יש יותר חופש פעולה בארצות שבהן נותרו עקבות של דמוקרטיה, הפציפיזם יכול לפעול בצורה יותר יעילה נגד הדמוקרטיה מאשר בעדה. באופן אובייקטיבי הפציפיסטים הם פרו-נאצים". אורוול הוסיף וטען כי "המניע האמיתי שאיש-אינו-מודה-בו של הפציפיזם הוא שנאה לדמוקרטיה המערבית והערצה לטוטליטריות". שיפוטו של ג´ורג´ אורוול שהיה מדויק אז, נכון שבעתיים עתה, כעבור 60 שנה, לגבי רבית מאלה המכנים עצמם "פעילי זכויות אדם". הפציפיסטים האנגלים לא תמכו בגלוי במלחמתם של הנאצים. זו היתה פשוט תוצאת מעשיהם. אך בין פעילי זכויות האדם בישראל יש מי שאינם מסתירים את הזדהותם המלאה ואת תמיכתם ב"מאבק הפלשתיני". האקט האחרון בתחום זה הוא מכתב של כמה פרופסורים מאוניברסיטת תל-אביב ועוד נספחים, המצטרף להתארגנות באן ארבור שבארה"ב הקוראת להפסיק לעשות עסקים עם חברות ישראליות, להפסיק להשקיע בישראל. הצטרפותם בדרך זו של טניה רינהרט, רחל גיורא, ענת מטר, חנה קנז, ואהרון שבתאי (ואם שכחתי מישהו, איתו הסליחה) ל"מאבק הפלשתיני" היא למעשה תמיכה בטרור הפלשתיני נגד ישראל - כי אין היום "מאבק פלשתיני" שאינו טרור. הטרור הזה, רצח אזרחים בני כל הגילים, הוא השליח המבשר של המשטר הטוטליטרי, שרינהרט וחבריה היו רוצים לראות במקום מדינת ישראל, שאותה הם רואים בדמותה של דרום אפריקה. הם פועלים במדינה שבה נשארו יותר מאשר "עקבות" של דמוקרטיה, ובכל זאת הם מתעלמים ממאבקה הקיומי של הדמוקרטיה הזו ומציירים אותה כמפלצת שחובה להילחם בה. אנשי שמאל קיצוני בישראל מציגים את עצמם לצרכים שונים כ"פעילי זכויות אדם" או כ"פעילי שלום". בשני המקרים מדובר בהונאה, אם כי בין "פעילי השלום" יש כאלה שבאמת מאמינים בשלום. תואר זה נועד בעיקר לצריכה פנים-ישראלית או לקידום מכירות בסקנדינביה. התואר "פעילי זכויות אדם", שבו משתבחים רינהרט ושות´, נועד בפירוש לשמש כקוד הזדהות וזיהוי כלפי הצרכן הערבי. "פעיל שלום" זה לא דבר שנמכר טוב אצל הערבים משום ששלום לא נכלל בסדר-היום של "המאבק". למען האיזון, חובה לציין שארגון "בצלם" יצא בשנה האחרונה בקריאה בודדת אחת לפלשתינים להפסיק לירות במתנחלים. למרות שהודעה זו נועדה כנראה לשמור על מראית עין של לגיטימיות בעיני הציבור הישראלי, כדי שלא יתעורר החשד שמא אפילו ארגון מכובד זה תומך בטרור הערבי, יש לקבל אותה כמות שהיא. דהיינו, כהתנערות מהטרור. זה כנראה מה שמבדיל ביסודו של דבר בין פעילי זכויות אדם אמיתיים לבין אלה שרק משתמשים בתואר הזה כדי להסוות את תמיכתם ברצח חסר הבחנה. בכל מקרה, נראה שאילו ג´ורג´ אורוול היה פוקח את עיניו למבט חטוף על העולם של 2001, הוא היה מופתע. זהו עולם אורווליאני הרבה יותר מהעולם שאותו עזב כאשר עצם את עיניו בסוף שנות ה-40.
(ידיעות אחרונות,4.12.2001) אילו אורוול היה פוקח את עיניו בעולם של 2001 / אמנון לורד ב-1941 הגדיר ג´ורג´ אורוול את הפציפיסטים האנגלים כתומכים למעשה בנאצים. "במידה שהוא פוגע במאמץ המלחמתי הבריטי, תומך הפציפיזם הבריטי בצד הנאצי", כתב אורוול. "כיוון שלפציפיסטים יש יותר חופש פעולה בארצות שבהן נותרו עקבות של דמוקרטיה, הפציפיזם יכול לפעול בצורה יותר יעילה נגד הדמוקרטיה מאשר בעדה. באופן אובייקטיבי הפציפיסטים הם פרו-נאצים". אורוול הוסיף וטען כי "המניע האמיתי שאיש-אינו-מודה-בו של הפציפיזם הוא שנאה לדמוקרטיה המערבית והערצה לטוטליטריות". שיפוטו של ג´ורג´ אורוול שהיה מדויק אז, נכון שבעתיים עתה, כעבור 60 שנה, לגבי רבית מאלה המכנים עצמם "פעילי זכויות אדם". הפציפיסטים האנגלים לא תמכו בגלוי במלחמתם של הנאצים. זו היתה פשוט תוצאת מעשיהם. אך בין פעילי זכויות האדם בישראל יש מי שאינם מסתירים את הזדהותם המלאה ואת תמיכתם ב"מאבק הפלשתיני". האקט האחרון בתחום זה הוא מכתב של כמה פרופסורים מאוניברסיטת תל-אביב ועוד נספחים, המצטרף להתארגנות באן ארבור שבארה"ב הקוראת להפסיק לעשות עסקים עם חברות ישראליות, להפסיק להשקיע בישראל. הצטרפותם בדרך זו של טניה רינהרט, רחל גיורא, ענת מטר, חנה קנז, ואהרון שבתאי (ואם שכחתי מישהו, איתו הסליחה) ל"מאבק הפלשתיני" היא למעשה תמיכה בטרור הפלשתיני נגד ישראל - כי אין היום "מאבק פלשתיני" שאינו טרור. הטרור הזה, רצח אזרחים בני כל הגילים, הוא השליח המבשר של המשטר הטוטליטרי, שרינהרט וחבריה היו רוצים לראות במקום מדינת ישראל, שאותה הם רואים בדמותה של דרום אפריקה. הם פועלים במדינה שבה נשארו יותר מאשר "עקבות" של דמוקרטיה, ובכל זאת הם מתעלמים ממאבקה הקיומי של הדמוקרטיה הזו ומציירים אותה כמפלצת שחובה להילחם בה. אנשי שמאל קיצוני בישראל מציגים את עצמם לצרכים שונים כ"פעילי זכויות אדם" או כ"פעילי שלום". בשני המקרים מדובר בהונאה, אם כי בין "פעילי השלום" יש כאלה שבאמת מאמינים בשלום. תואר זה נועד בעיקר לצריכה פנים-ישראלית או לקידום מכירות בסקנדינביה. התואר "פעילי זכויות אדם", שבו משתבחים רינהרט ושות´, נועד בפירוש לשמש כקוד הזדהות וזיהוי כלפי הצרכן הערבי. "פעיל שלום" זה לא דבר שנמכר טוב אצל הערבים משום ששלום לא נכלל בסדר-היום של "המאבק". למען האיזון, חובה לציין שארגון "בצלם" יצא בשנה האחרונה בקריאה בודדת אחת לפלשתינים להפסיק לירות במתנחלים. למרות שהודעה זו נועדה כנראה לשמור על מראית עין של לגיטימיות בעיני הציבור הישראלי, כדי שלא יתעורר החשד שמא אפילו ארגון מכובד זה תומך בטרור הערבי, יש לקבל אותה כמות שהיא. דהיינו, כהתנערות מהטרור. זה כנראה מה שמבדיל ביסודו של דבר בין פעילי זכויות אדם אמיתיים לבין אלה שרק משתמשים בתואר הזה כדי להסוות את תמיכתם ברצח חסר הבחנה. בכל מקרה, נראה שאילו ג´ורג´ אורוול היה פוקח את עיניו למבט חטוף על העולם של 2001, הוא היה מופתע. זהו עולם אורווליאני הרבה יותר מהעולם שאותו עזב כאשר עצם את עיניו בסוף שנות ה-40.