אני שונאת (וגם מאוד אוהבת..)
אני שונאת.. כשמשקרים לי כדי שאני ארגיש טוב יותר כשאנשים כותבים "אולי." באוואי כשאנשים כותבים "אוואי מסתורי" אבל בעצם זה לא ממש מעניין אף אחד אנשים שיודעים שאני לא אוהבת אותם והם קוראים בפורום הזה בחשאי. (!) כשנועצים בי מבטים כשאומרים לי "את אדומה" (אני כאילו, יודעת??) לגלות שאני היחידה שלא יודעת קטע מסויים בכוריאוגרפיה את הרגש שנקרא "תסכול". הוא עושה לי לבכות. כששי מרביץ לי! אנשים סטייל "know-it-all". כאילו, די? אנשים שתופסים תחת כי יש להם כסף. אבל אולי זה כי אין להם שום דבר אחר להתגאות בו?.. את האף שלי. כשאנשים לוקחים לי מסטיקים (תקנו לעצמכם!) כשנגמר לי הספר ואני עדיין עירנית וצריך להתחיל ספר חדש כדי להרדם. כשנגמר לי הספר. חוסר-ריכוז. את עצמי על שאני לא מצליחה לתפוס את עצמי בידיים ופשוט ללמוד. אנשים שמביאים למצב ההתקפים שלי (את הרגע עצמו אני אוהבת
) מבחנים. ע"ו וע"ע מיקודים. כששמרלינג משנה לי ת'ניקים באייסי!!! *מכה אותך למוות* אני שונאת רמיזות שהן ברורות מאליו (סטייל השרשור הזה) ולסיום: שונאת כשההורים שלי חושבים שאני משקרת להם, כשאני לא. וזהו. אוהבת: את הלהקההההההההה את החזרותתתתתת את ההופעהההההההההההההההה
את ארני על שהוא יודע על מי דיברתי בסעיף הרביעי.
ואת כולכם
*דביקותתת*