"הסיפור של הנרות", מאת יובל ג.
היה היו נרות. נרות צבעוניים. יפים. קדושים. יומחד, היה חם. הם נעלמו, ואף אחד לא יודע לאן. אז הביאו מחליפים - נרות לבנים. אבל הנרות הלבנים, לא היו לבנים כלל ועיקר, הם למעשה היו נרות צבעוניים בחלוק לבן, וכן, הם אכן היו משוגעים לחלוטין. הם התחילו לשרוף כמעט כל דבר שהם נגעו בו, הם טפטפו שעווה בכל מקום, שלא לדבר על אנשים, הם התפזרו והתרבו בכל מיני מקומות קדושים, וריכזו את האוכלוסיה שלהם בעצרות זיכרון ותחנות אוטובוס הרוסות... אולם בשלב מסוים, המקום הלך והצטמצם, ומרוב ייאוש, הם עשו מה שכל אחד עושה בסופו של דבר - הם נכנסו לאינטרנט. וכאן, על גבי טריליוני ביטים של מידע, הם חיים להם באושר ועושר, עד עצם היום הזה, מתרבים כמו שפנים (היום ניתן כבר להגיד "מתרבים כמו נרות" - מאושר ע"י האקדמיה ללשון עברית), צצים בכל פינה אפשרית, ויודעים שתמיד יהיה מקום בשבילם, אפילו בין שורות אלה
. ס
ו
ף