אוקיי, פיק שכתבתי

הנה, חלק א'

"מהבריאה ועד היום"-היסטוריית העולם הדיגיטלי מאז שבני-האדם הגיעו לחלל, ואפילו לפני זה, הם תמיד חלמו למצוא עוד יצורים חיים, לדעת שהם לא לבד ביקום. אבל הם לא חיפשו במקום הנכון, במקום הכי קרוב אליהם... אור ואפילה התמזגו ויצרו מערבולת מסתחררת שפלטה ביצה ענקית ובוהקת. הביצה בקעה ומתוכה יצאו אור וחושך, שני דיג'ימונים חזקים שהחלו להילחם ביניהם ללא מטרה. האור, "הבורא", נלחם והצליח להביס את החושך, ואז כלא אותו בתוך אבן שחורה. הוא הביט סביבו וראה את הריקנות שנמצאת בכל מקום, הבורא החליט לעשות משהו. הוא יצר כוכב קטן ועגול, ויחד איתו גם ירח וכוכבים. "זהו." אמר הבורא ונחת על הכוכב שלו. ואז הוא החל לבנות את מקום המגורים הראשון, כפר הראשונים הקטן. הבורא העניק לכפר את הכוח ליצור דיג'ימונים חדשים, ולמחזר את הישנים, וכך הופיעו שתי הדיג'יביצים הראשונות. הביצים בקעו ומהן נולדו "האבות המייסדים", קוּרימון היוצר ויִיקאסוּמון המחייה. יחד עם אינְיוֹמון הבורא, הם החלו להכין את העולם הדיגיטלי לדיג'ימונים שיוולדו. "מה עכשיו?" שאל קורימון. "עוד מעט יגיעו עוד דיג'ימונים, ואנחנו נצטרך להכין את העולם עבורם." אמר איניומון. "אז בואו נתחיל בבנייה." אמר ייקאסומון. השלושה מצאו שטח לבניית העיר הראשונה ושילבו את כוחותיהם כדי ליצור את עיר המתכת. לאחר מכן הם עפו בשמי העולם הדיגיטלי עד שהגיעו ליער קטן, שלידו הקימו את הכפר הנקרא "כפר הלהבות". עברו כמה שנים וחלק קטן מהעולם הדיגיטלי היה כבר מאוכלס לגמרי, והדיג'ימונים היו מוכרחים למצוא מקומות מגורים חדשים. קבוצה של ביומונים יצאה לעוף מעל הים ולחפש יבשת חדשה. "אוף, אני עייף." התלונן ביומון. "אז אתה יכול לצאת לשחייה, אם אתה מעדיף." אמרה לו ביומון אחרת. הביומון שהתלונן הביט למטה, אל המים. צל שחור וגדול עבר מתחת לפני המים, צל שדמה בצורתו ללווייתן. "זה עוד רחוק?" הוא שאל. "אנחנו תכף נגיע." אמר הביומון המנהיג, שעף בראש הקבוצה הקטנה. חמשת הביומונים עפו עוד כמה שעות עד שראו מתחתם יבשת. "יבשה! סוף סוף!" אמר הביומון שהתלונן קודם. כולם נחתו והביטו סביבם. "זה מקום נחמד." אמר המנהיג. "היי, מה זה?" שאלה ביומון צעירה אחת שרק דיג'יגדלה. כולם הביטו כשהיא התקרבה אל אבן קריסטל שחורה ובוהקת. "למה היא בוהקת כל-כך?" שאל ביומון. "בטח יש משהו שגורם לה לנצוץ ככה! משהו מבפנים!" אמרה ביומון. "אולי זהב!" אמר הביומון הזכר. "קדימה! נהרוס אותה!" אמר המנהיג. "לא! חכו! אני מרגישה רוע!" אמרה הצעירה, אבל אף-אחד לא הקשיב. "מסובב ספירלי!" התקיפו כולם. האבן התנפצה לאלפי רסיסים ובמקומה ריחף כעת באוויר כדור של אור שחור ומתערבל. "מה זה?" שאל מנהיג הלהקה. צחוק מרושע נשמע ובהבזק של אור כל הביומונים התפוגגו. "מעניין מתי הם יחזרו." אמר אילקמון. הוא עמד בכפר הלהבות יחד עם בוקומון ושניהם הביטו לשמיים. עברו דקות ארוכות של שתיקה, ואז הופיע משהו מעליהם. "הם חזרו!" קרא בוקומון, אבל זה היה מוקדם מדי בשביל לשמוח. היצור נחת מול השניים, שהביטו בו בבהלה. הדיג'ימון היה מלאך לבוש שחורים, בעל ארבע כנפי נוצות שחורות. פניו היו שחורות לגמרי, כאילו כיסה אותן צל, ורק עיניים בוהקות ואדומות נראו בהן. "זמן לישון." הוא אמר. איניומון ושני המייסדים ראו את המלאך והגיעו כדי להילחם בו. "אתה." אמרו שני המלאכים. "מי אתה?" שאל קורימון. "שני כוחות נפלטו מהמערבולת הקדמונית, האור והחושך, היריבים הנצחיים. אני אַקוּטֶנְמון ההורס ובאתי להשמיד את העולם הזה." אמר המלאך. וכך החל הקרב הראשון שהתקיים אי פעם בעולם הדיגיטלי. השלושה נלחמו באקוטנמון, שהיה חזק והרסני. "חנית המוות!" הוא קרא. אקוטנמון ירה קרן שחורה ומחודדות שכמעט פגעה באיניומון, אבל ברגע האחרון קורימון וייקאסומון התייצבו מולו וספגו את המכה, שניהם התפוגגו מיד. "טוב, הם רק דחו את הבלתי נמנע." אמר אקוטנמון. "סופר נובה!" קרא איניומון. הוא פגע באקוטנמון, שניסה להתגונן בידיו מהמכה שהגיעה בהפתעה, אבל לשווא. קרן האור של איניומון הבורא השמידה את אקוטנמון והוא התפוגג ונעלם. איניומון השתמש בכוחו ויצר את שני עוזריו שוב: הוא השתמש בכוח המתכת והאדמה של קורימון ומהם יצר שתי דיג'יביצים, ואז הבורא השתמש בכוח האש והשמיים של ייקאסומון ויצר עוד שתי דיג'יביצים. המאמץ גזל ממנו את כל כוחותיו, וגם איניומון הפך לדיג'יביצה. הדיג'יביצים בקעו וחשפו כדורי אור שהלכו וגדלו עד שהפכו לארבעת האלים אזולונגמון, אל השמיים ושומר הצד המזרחי של העולם הדיגיטלי; זוקיאמון, אל האש ושומר הצד הדרומי של העולם הדיגיטלי; באיהומון, אל המתכת ושומר הצד המערבי של העולם הדיגיטלי; ואבונוומון, אל האדמה ושומר הצד הצפוני של העולם הדיגיטלי. האלים כרתו ביניהם ברית להגן על העולם הדיגיטלי תמיד והשתמשו בכוחותיהם כדי ליצור את "שלושת השליחים", שסיירו בעולם הדיגיטלי ושמרו עליו מפני צרות. השלושה היו סראפימון, אופאנימון וצ'רובימון.
 
חלק ב'

עשרות שנים עברו והעולם הדיגיטלי התפתח בצורה יוצאת מן הכלל. כולו כבר היה מאוכלס, ודיג'ימונים רבים הרבו לנסוע ממקום למקום בעזרתם של הטריילמונים. תיירים הגיעו במיוחד לכפר סויוקאזה כדי לטעום את מרק הפלוראמוניות, לעיר המתכת כדי לראות את העיר העתיקה ביותר בעולם וגם בכפר הראשונים כדי לעזור לאילקמון וסוואנמון ולשחק עם התינוקות. שלושת המלאכים היו כעת בטירתם והשקיפו על העולם הדיגיטלי, שומרים עליו מפני צרות. "היי, מה זה?" שאל צ'רובימון לפתע. השלושה הביטו בגדוד שלם של דיג'ימוני חיה מתקרבים אליהם. "מה קורה כאן?" שאלה אופאנימון. לא עבר רגע ודיג'ימוני החיה הפילו את הטירה ותקפו את סראפימון ואופאנימון, שהצליחו להימלט יחד עם צ'רובימון. גדודי דיג'ימוני האנוש הגיעו כדי להילחם בדיג'ימוני החיה וכך החלה המלחמה הגדולה בין דיג'ימוני האנוש לדיג'ימוני החיה. המלחמה נמשכה כמעט שנתיים, כשלפתע הופיע משום מקום דיג'ימון מלאך קטן בדרגת טירון. "מספייייק!!!" הוא צעק. הלוחמים נשאו אליו את עיניהם. זה היה לוסמון, דיג'ימון חזק ביותר למרות דרגתו הנמוכה. "מספיק עם המלחמה! אתם תהרסו אחד את השני ואף-אחד לא יישאר בחיים! אתם לא רואים מה אתם עושים?!" שאל לוסמון. דיג'ימוני החיה החלו לירות עליו, אבל לוסמון יצר בועת מגן שהדפה את הפגיעות. "דיג'ימוני החיה, מספיק. הניחו את נשקכם." אמר לוסמון. "אתה רק רוצה שדיג'ימוני האנוש יוכלו לתקוף אותנו! אתה הרי אחד מהם!" אמר דיג'ימון חיה אחד בשם דוקוגומון. "אני לא שייך לאף-אחד מכם! אני עליון!" קרא לוסמון השאפתן. הוא הניף את ידיו. "אבירים!" קרא לוסמון. במקום נחתו שני דיג'ימוני אנוש, אחד אפור ואחד ורוד. "דיינסמון מתייצב לפקודתך, אדון לוסמון." אמר האפור. "קרוסיידרמון מוכן להילחם למענך, שליט אציל." אמר הורוד. "תיקפו את דיג'ימוני האנוש האלה!" קרא דיג'ימון חיה מאיפשהו. דיג'ימוני החיה החלו לירות על האבירים של לוסמון, שריחף מעל כולם והביט במתרחש. "דיג'ימוני האנוש זקוקים לעזרה!" קרא אחד מדיג'ימוני האנוש. שני הצבאות התנגשו שוב והקרב המשיך. "לוסמון!" קרא סראפימון. שלושת המלאכים התקרבו אל הטירון, שהביט בקרב. "מה אתם רוצים?" הוא שאל. "נשלב כוחות ונעצור את המלחמה הטיפשית הזאת." אמרה אופאנימון. "לא, האבירים שלי יכולים לטפל בזה." אמר לוסמון. ובאמת, שני האבירים נלחמו במהירות ומיומנות רבה, כל אחד מהם תקף צבא אחר ולאט לאט הם הדפו את הצבאות לאחור. "ועכשיו כדאי שתפסיקו או שתחוסלו." אמר קרוסיידרמון. "לא! אף-אחד לא יחוסל!" קרא סראפימון. אבל לוסמון לא אמר דבר. "זה רק איום, סראפימון. אל תדאג." הוא לחש בשקט ובביטחון מובהק שאף-אחד לא ייפגע. ענני עשן התקרבו אליהם במהירות ולמקום הגיעו המוני דיג'ימוני חיה. "הם קיבלו תגבורת!" קרא דיג'ימון אנוש אחד. דיג'ימוני החיה ודיג'ימוני האנוש הסתערו שוב והאבירים נקלעו ביניהם. הפעם, למרות כוחם הרב, הם החלו להפסיד. "האבירים שלך נופלים, לוסמון." אמר צ'רובימון. "אבל אני עדיין כאן." אמר לוסמון. הוא הניף את ידיו ומול גופו נוצר צלב לבן ובוהק. "צלב מפואר!" קרא לוסמון. הוא תקף וכל הדיג'ימונים מצאו את עצמם על האדמה, פצועים. שני האבירים, שהיו כעת על ברכיהם, קמו והביטו באדונם. "תודה לך, אדון לוסמון." אמרו שניהם. "המלחמה הסתיימה! חיזרו לבתים שלכם, דיג'ימוני אנוש ודיג'ימוני חיה!" קרא לוסמון. אור בוהק התפשט מגופו והדיג'ימונים נעלמו משם. "מה עשית להם?" שאל צ'רובימון. "הם יימצאו את עצמם בביתם, בריאים ושלמים." אמר לוסמון. "כל הכבוד, לוסמון. מה דעתך להחליף אותנו?" שאל סראפימון. "להחליף אתכם?" שאל לוסמון. "אנחנו נחזור לגור עם האלים, ואם תצטרך עזרה תמיד תוכל לקרוא לנו." אמר סראפימון. אופאנימון וצ'רובימון החליפו מבטים, אבל לא אמרו מילה. "אני אף-פעם לא אצטרך עזרה. ואני מסכים, אני אשלוט בעולם הדיגיטלי מעכשיו." אמר לוסמון. "תפקידנו הוא לא לשלוט, אלא להשליט סדר, לוסמון. אל תשכח זאת." אמר סראפימון ושלושת המלאכים עפו משם. אבל לוסמון שכח את הכל עד מהרה. הוא הסתנוור מהכוח העצום שהיה כעת ברשותו, ורצה רק עוד ועוד ועוד. עכשיו כשהמלאכים לא היו בסביבה, הרשה לעצמו לוסמון לעשות מה שהוא רוצה. הוא קבע שכל הדיג'ימונים מוכרחים להעריץ אותו, ואסור להם לזלזל בו או לפגוע בכבודו. כולם מוכרחים לכבד את האבירים המלכותיים ולהשתחוות בכל פעם שהם עוברים ברחוב כדי לגבות זהב וחפצי ערך לאדונם. כל הדיג'ימונים היו כעת בדרגת טירון, כי דיג'ימון בדרגה גבוהה יותר היה נהרג מיד. עבר עשור, והישועה האמיתית הגיעה. "לוסמון! זה מספיק! עשית מספיק בלגן!" קרא ילד בעל משקפת. לוסמון והאבירים ניצבו מול עשרה ילדים שכינו את עצמם "הדיג'יגורלים", שלטענתם הגיעו כדי להציל את העולם הדיגיטלי מפניו, ולצד כל אחד מהם ניצב דיג'ימון. עשרת הילדים רדפו אחרי לוסמון זמן רב, וכעת עמד להתחיל הקרב הסופי. לוסמון ניצב כעת מול הדיג'יגורלים: אקירה, הנער בעל המשקפת, והדיג'ימון שלו אגומון. הירו, נער מרוחק ושקט, והדיג'ימון שלו גאבומון. סאקורה, נערה חייכנית ומלאת מרץ, והדיג'ימונית שלה ביומון. ריי, נער חכם וסקרן, והדיג'ימון שלו טנטומון. אקארי, נערה מלאת נחישות ותושייה, והדיג'ימונית שלה פאלמון. שירו, נער שליבו מלא תקווה בעצמו ובחבריו, והדיג'ימון שלו גומאמון. ריו, נער הרפתקן ואמיץ, והדיג'ימון שלו גוטסומון. אמה, נערה חכמה שאוהבת אתגרים, והדיג'ימונית שלה סאזאמון. קאי, ילד קטן שאוהב לעזור, והדיג'ימון שלו טטסומון. וקושירו, ילד אפלולי וקודר, והדיג'ימון שלו דאוורמון. הקרב היה ארוך וקשה, אבל לבסוף, איכשהו, הצליחו הילדים להפוך לדיגיטליים ולהתמזג עם הדיג'ימונים שלהם, דבר שיצר עשרה דיג'ימונים חזקים שלאחר מכן נודעו בכינוי "עשרת הלוחמים העתיקים": גריימון עתיק גארורומון עתיק איריסמון עתיקה ביטמון עתיק טרויאמון עתיק מגאת'ריומון עתיק וולקאמון עתיק מארמיימון עתיקה ווייזמון עתיק וספינקסמון עתיק הלוחמים הצליחו להביס את לוסמון והאבירים יחסית בקלות, ולכדו אותם בליבת העולם הדיגיטלי. אז הופיעו שוב שלושת המלאכים, שלחו את הילדים הביתה וחזרו לשמור על העולם הדיגיטלי.
 
חלק שלישי ואחרון (נקווה)

מאז עברו כמה מאות שנים, אבל העולם הדיגיטלי עדיין לא היה שקט. עוד דיג'ימון ניסה לכבוש אותו, דיג'ימון מגה בשם אורניסמון. עשרת הילדים חזרו לעולם הדיגיטלי ועשרת הלוחמים העתיקים הופיעו שוב, אבל כולם הפסידו בקרב. גריימון עתיק וגארורומון עתיק סירבו להתייאש. "לא...הגעתי...עד לכאן...כדי...להיכשל." לחש גריימון עתיק. "אנחנו מוכרחים...לנסות." לחש גארורומון עתיק. האדמה החלה להתבקע וקצה הצוק שעליו שכבו כולם החל לנטות. גריימון עתיק, איריסמון עתיקה וספינקסמון היו על הצד היציב, אבל כל השאר התנדנדו בין חיים למוות. כל הלוחמים היו חלשים ומעולפים, כולם חוץ משניים. "תן לי...את היד שלך." אמר גריימון עתיק והושיט את ידו. גארורומון עתיק תפס בה וכדור אור כיסה את שתי כפות-ידיהם, הוא גדל וגדל עד שכיסה את כל גופם. "גריימון עתיק!" קרא גריימון עתיק. "גארורומון עתיק!" קרא גארורומון עתיק. "שילוב נשמות!" קראו שניהם. הדיג'ימונים זהרו סביבם והתפצלו בחזרה לילדים ולדיג'ימונים בדרגת טירון. "סוסאנומון!" אמר הדיג'ימון שנוצר. "מה?! מה זה?!" שאל אורניסמון בבהלה. "קדימה! עכשיו נראה אותך נלחם!" אמר סוסאנומון. הילדים והדיג'ימונים החלו להתעורר וצפו בשני הדיג'ימונים. "קרן קוסמית!" קרא אורניסמון. סוסאנומון התחמק מהמכה וזינק לאוויר, הוא עלה מעל אורניסמון ובעט בגבו, מעיף אותו אל האדמה. אורניסמון התרסק על הצוק והחל ליפול יחד עם הילדים. סוסאנומון מיהר ותפס אותם, ואז החזיר אותם למעלה. "ועכשיו נטפל באורניסמון!" הוא אמר. סוסאנומון הביט למטה, אל אורניסמון, שעף למעלה. בידיו הופיעה מכונה גדולה ולהב צהוב יצא ממנה. "להב בוהק!!!" צעק סוסאנומון. הוא פגע באורניסמון ושלח אותו אל מעמקי האדמה. אלף שנה חלפו מאז, ואף אויב מרושע לא התעורר פתאום. עד שיום אחד הגיע לעולם הדיגיטלי יצור רשע בשם אפוקלימון, יחד עם ארבעת שליטי האופל, משרתיו החזקים. שמונה ילדים נקראו להציל את העולם הדיגיטלי והם עשו זאת בהצלחה בעזרתו של ג'נאי, המדריך שלהם. קודם חוסל דווימון, ואטמון אחריו, אחר-כך מיוטיסמון, אז שליטי האופל ולבסוף אפוקלימון. וכך עברו עוד מאתיים שנה, והעולם הדיגיטלי שוב היה בסכנה. לאחר ששליט דיג'ימון המרושע הובס, נלחמו הדיג'יגורלים החדשים בארוקנימון, מומימון והשליט שלהם, כשלבסוף התגלה שהאויב האמיתי היה מיוטיסמון. מאז עברו מיליוני שנים, ואז הגיע הקרב האחרון: לוסמון הגיח מקברו ושישה ילדים נלחמו בו. לבסוף, סוסאנומון הופיע שוב ואחרי קרב קצר בעולם האמיתי, הוא הצליח להביס אותו. מאז העולם הדיגיטלי היה תמיד שקט, וכנראה שגם תמיד יהיה. דיג'ימוני וירוס לא נולדים יותר, משום מה, ושלושת המלאכים שומרים כעת על העולם. אבל כשלוסמון חזר לעולם הדיגיטלי, חזר עוד מישהו איתו. מישהו עתיק יותר, חזק יותר. הוא ליווה את הדיג'יגורלים מההתחלה יחד עם עוד דיג'ימון, ובדרך פגש את אחד המלאכים לשעבר, דיג'ימון קטן בשם פאטאמון. זה היה אִינְיוֹמון, הדיג'ימון הבורא שיצר את העולם הדיגיטלי, אבל כשהוא ליווה את הילדים הוא היה בצורת הטירון שלו, דיג'ימון צהוב בעל מכנסיים אדומים ושמו נימון.
 
למעלה