אוקיי...הגעתי למסקנה

[felomena]

אוקיי...הגעתי למסקנה

שהחברה הכי טובה שלי היא לא בעצם מי שחשבתי עד היום ...(אני לא אגיד את השם) אבל..לא בגלל שהיא עשתה לי משהו אלא בגלל שהחברה הכי טובה שלי..כמה שזה נשמע הכי מפגר בעולם היא...לא פחות ולא יותר....האסלה! היא כל היום איתי...או יותר נכון אני איתה... היא מכירה אותי הכי טוב...``אני שופכת בפניה את הלב`` או דברים אחרים.... אני הכי אוהבת אותה והכי שונאת אותה... היא מכירה את הצדדים הכי מכוערים שלי.ואת הטובים אני אף פעם לא עוזבת אותה....היא מלווה אותי לכל מקום.... היא מכירה את הסוד הכי כמוס שלי. אתם חושבות שהשתגעתי...??? אבל זה נכון אבסורד אבל נכון... ונמאס לי. נמאס לי נמאס לי......

 

[ניב-עקרב]

אבסורד, לא הסתכלות מעניינת

וכמה אירוני ואולי אפילו נכון.. אז מה יהיה?? יחסי האהבה-שנאה האלה כל כך לא בריאים.. דואגת לך ושולחת חיבוק ואהבה. ניב

 

[felomena]

תאמיני לי ניבוש..

אני לא יודעת מה יהיה...אין לי מושג מה מכין לי המחר...איזה עוד התמודדות המחר יפיל עליי כמה עוד אני אצטרך לסבול...כמה? עד מתי? תאמיני לי הלוואי והיו לי התשובות לכל אותן שאלות המתרוצצות בראש הדפוק שלי...אני אפס וזה לא היום שלי תודה על הדאגה..

 

[ניב-עקרב]

קודם כל, תתחילי מזה שתכניסי לך

לראש שאת לא אפס!! את בחורה עם מחלה, יש לה בעיה שמסבכת לך את המחשבה!! את חייבת להתחיל לטפל בבעיה הזאת ולהבין שאת בחורה מקסימה, חמה ואוהבת. שולחת לך חיבוק ענקי וגדול. המון אהבה. ניב

 

[הדבורה מאיה]

יעלי היקרה

האסלה אולי מלווה אותך כל כיום....אבל אם לא תכירי בעובדה שהיא לא החברה הכי טובה שלך אלא המיכשול הכי גדול שלך....לא תתקדמי לשום מקום. ברגע שתכירי בעובדה הזו, וגם תכירי בעובדה שזאת מחלה, והיא זו שמדברת מתוכך, נעשה צעד קדימה. אני בטוחה שאת לא נהנת להכיר את האסלה מכל כך קרוב...היא גם לא יודעת להחזיר אהבה כמו חברות. היא גם לא יודעת לעודד אותך כשצריך. היא גם לא יודעת שכואב לך, ושרע לך, והיא לא נימצאת שם בשבילך אחרי ששפכת את לבך ושאר מיני מטעמים לפניה. היא לא מוקירה תודה. חברות כן. אנשים אחרים שאת יקרה להם - גם כן. אפילו בעלי חיים. את יודעת, תמיד כשאני הולכת להקיא, הכלבה שלי או הכלב מסתכלים. כאילו שומרים עלי. אני סוגרת את הדלת, אבל הם דוחפים ומנסים לפתוח. כאילו מתוך דאגה. ואם בעלי חיים יכולים לעשות זאת...על כמה וכמה אנשים שאת יקרה להם. תפסיקי לראות באסלה את ידידתך הקרובה....נסי לראות אותה יותר מרחוק. וגם כשאת כבר מסתכלת מקרוב, זיכרי את ההרגשה הרעה אחרי...ונסי לזכור אותה לפני שאת הולכת לבקרה שוב. ואל תתיאשי. אנחנו חיות מיום ליום.... היום היה רע, מחר נסי ללמוד מהטעויות וליישם את המסקנות בשטח. זו מלחמה שבנויה מכל כך הרבה קרבות....כל קרב הוא שונה. והדבר הכי חשוב היא התוצאה הסופית. אוהבת אותך מאיה