אוקיי אמ...=\

[ל א ק י]

אוקיי אמ...=\

מישהי המליצה לי לכתוב בפורום.. מה אני חושבת, עוברת, מרגישה. אני לא יודעת מה המטרה האמיתי של הכתיבה... אולי סתם לפרוק הכל..=\ מאז גיל 9 בערך הרגשתי שאני שונאת את עצמי.. לא זוכרת מתי בידיוק... ולמה... פשוט התחלתי לשנא את עצמי.. לשנא את השם שלי.. את המראה שלי.... את האופי שלי.. הכל.. אומנם אנשים שסתם מדברים איתי.. לא ממש מרגישים את זה.. אולי באינטרנט... לא במציאות... לפעמים יש לי חלומות על הרגע שאני פשוט לוקחת סכין.. ותוקעת אותו בבטן שלי.... מסובבת... ומוציאה... ואפילו נשבעתי שעד גיל 20 אני מתאבדת.. אני יודעת שזה נשמע דפוק.. ואם אתם שואלים את עצמכם למה אני חייה.... אז זה בגלל שאין לי אומץ להתאבד.... ולא בגלל שאני יסבול... בגלל שאולי ההורים שלי יסבלו... אפילו שלא נראה לי... הם רק ישמחו... בזמן האחרון אמא שלי כל פעם אומרת לי שאם אני לא יכין שיעורי בית... לא יתכונן למבחנים... לא יסדר את הבית... ולא ישטוף כלים.. אני לא יוצאת מהבית.. במיוחד בימי שלישי וחמישי.. יש לי פעולות.. ולא תמיד אני מספיקה לעשות הכל... ולפעמים פשוט אין לי כח.. ואני יוצאת מהבית לפני שאמא שלי באה.. וכשאני באה ב7 בערב הביתה... היא פשוט מתחילה לצרוח עלי.. לסדר את החדר... את הסלון... את המטבח... לשטוף את הכלים.. ואז היא אומרת שאם עוד פעם אני לא עושה את כל זה...אני לא הולכת לצופים יותר... בעקרון אני מנסה כל פעם לעשות הכל.. אבל לא תמיד יש זמן.. טוב זה כבר לא דברים שמעניינים אותכם..(לא שמשהו פה היה מעניין=\) פשוט ביקשו ממני לכתוב... כתבתי... אם מתחשק לכם אתם מוזמנים להגיב..=\

 

[d@r121]

בתור אחד שמכיר אותך

מציטוטים פה ושם אני יכול להגיד לך שזה עובר על כל אחד המחשבות האלה של התאבדות (כן, גם עליי) אולי את פשוט בדיכאון עדיף שתלכי לדבר על זה עם פסיכולוג (או פסיכאטר אני תמיד מתבלבל) שיטפל בך (פרוזאק קוראים לתרופה הזו...) עדיף גם שתדברי עם אמא שלך ספרי לה על המחשבות האלה ועל מה שאת עוברת וביחד תמצאו פתרון בכל מקרה אני תמיד כאן (ובMSN)...

 

[ל א ק י]

אמ...

לא נראה לי שזה דיכאון=\ אני בכלל לא בדיכאון=\

 

[JoNy007]

למה?

למה את רוצה להתאבד? למה את שונאת את עצמך?

 

[ל א ק י]

כי....

להתאבד כי אני לא רוצה לחיות...=\ ושונאת את עצמי כי אין בי מה לאהוב... אז אני פשוט שונאת...

 

[JoNy007]

למה להרגיש ככה?

בטח יש בך דברים טובים. תנסי גישה אחרת...אולי זה יעבוד.

 

[ל א ק י]

מזתומרת גישה אחרת?

ואממ.... אני מכירה את עצמי 13 שנה... אין בי דברים טובים..

 

[JoNy007]

גישה אופטימית יותר

 

[ל א ק י]

אבל איך?=\

 

[JoNy007]

תנסי

לחשוב על עצמך בצורה חיובית, שיש דברים טובים בך. שאת לא רוצה להתאבד, כי זה לא יפה לאבד את החיים. זה יעזור.

 

[ל א ק י]

אבל לא יודעת..

אם היו דברים טובים בי הייתי חושבת על עצמי בצורה חיובית... וזה לא שאני רוצה להתאבד.. אני פשוט לא רוצה לחיות.. ואני לא מבינה מה לא יפה בלאבד את החיים=\

 

[JoNy007]

לאקי

מה את אוהבת לעשות? מה את עושה בשביל החברים שלך? למה לא לרצות לחיות? החיים כייפים עם עושים אותם כאלו.

 

[ל א ק י]

איך לעשות אותם כאלה?

ואממ.. אני אוהבת כל מיני דברים............................... =\

 

[ל א ק י]

שיט זה נשלח מוקדם מידי=\

לא רוצה לדבר אם אמא שלי על זה.... פשוט לא רוצה... וגם לא ממש רוצה ללכת לפסיכולוג.. אני לא סובלת לדבר על דברים כאלה=\ אולי לכתוב... אבל לא לדבר....

 

[nutmeg]

אמרת...

שאת לא רוצה להתאבד אבל גם לא רוצה לחיות. לפי דעתי השגת את מטרתך. את לא ממש חיה וגם לא התאבדת. כדי לחיות צריך להתחיל להיות מעורבים בחיים. לפעול מתוך כוונה ועניין, למצוא טעם למשהו. לא משנה מה. לי את פשוט נשמעת בחורה מפוחדת שאף אחד לא ממש מדבר איתה אלא באופן אינסטרומנטלי (הוראות ופקודות). אף אחד לא באמת מקשיב או לא ממש שומע את מה שיש לך להגיד (כי אולי את מפחידה אנשים עם הזילזול שאת מפגינה כלפי עצמך בפרט וכלפי החיים בכלל). צודקים חברי לשרשור כשהם אומרים לך להתחיל להתעניין ולחשוב חיובי. שלא תביני לא נכון - חיובי לא משמעו שהכל טוב וסבבה - חיובי משמעו שאת יוצקת ערך ומשמעות לחויות החיים ולא מאיינת (מלשון אין) אותם או מרדדת אותם לאבק. ספר טוב להתחיל איתו הוא "אדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל. התחילי לאט, ככה בינך לבינך להתרכך קצת ולתת לחיים לגעת בך. אין לפחד אלא מהפחד עצמו.

 

[מיטללל]

לאקי,

אני שמחה שכתבת פה. אמרתי לך כבר מה אני חושבת בעיקר.. אני רק רוצה להבהיר לך שוב שמה שאת חושבת ומרגישה, עובר על כולנו לפעמים. אבל אסור לך לתת לזה להשתלט עליך. אסור לך לוותר על עצמך. אסור לך לאבד תקווה. את חייבת להתחיל לאהוב את עצמך. להתחיל להאמין בעצמך. אף אחד לא מושלם, ולכל אחד מאתנו יש את התסבוכים שלו. אז מה? את לא צריכה להתבייש ולבקש עזרה. אם זה אומר לדבר עם אמא שלך על הדברים שאת חושבת, להתחיל להיות יותר פתוחה לסביבה או אפילו ללכת ליועצת ולדבר. אני יודעת שאני מדברת בסיסמאות.. שאת תקראי את דבריי ותמשיכי הלאה.. חבל לי. מאוד. אני לא יודעת מה להגיד.. חוץ מזה שאת מאוד צעירה. והכל בידים שלך. את לא פחות שווה מכל בן אדם אחר. את חייבת להתחיל לאהוב את עצמך. לטפח את עצמך. לשדר לאנשים שאת שווה. לבנות לעצמך תחביבים, להתחיל לעשות דברים שאת אוהבת. עכשיו את כל מה שאת מרגישה את חייבת לפתור. לא בבת אחת וכתהליך. אבל אם לא תעשי כלום, המצב שלך לא ישתפר. את תשארי תקועה ככה. זה מה שאת רוצה?

 

[מיטללל]

חוץ מזה ובקשר לאמא שלך

את חייבת לדבר איתה ולהסביר לה כמה חשוב לך ללכת לצופים ולפעלות שלך. ולהמשיך להיות בקשר עם החברים והחברות שלך. ושתעשו הסכם, כמה תעזרי לה ובאילו שעות, אבל שזה לא יהיה על חשבון זה.

 

[JoNy007]

הן צודקות

את חייבת לעשות דברים שאת אוהבת. לפתח לך תחביבים חדשים, וגם תגלי שהחיים לא כל כך נוראיים. תדברי עם אמא שלך, או עם יועצת. הן יעזרו לך. שווה לך לנסות, שום דבר רע לא יכול לצאת מזה.

 

[אפי היקרה]

כמו שאת מציגה את זה

יש לך שתי אפשרויות בלבד, או להמשיך את הקיום הזה, או להפסיק אותו. אני מניחה שגם את בפנים מודעת לזה שהאפשרות השניה היא דרך שאין ממנה חזרה, ובינינו, היא לא פתרון אלא כניעה, ואת לא נשמעת לי כזאת, אחרת לא היית רוצה לשמוע את מה שיש לנו להגיד, וכמו שאת רואה, יש לנו (תמיד יש לנו, אבל זה כבר לשיחה אחרת). כמו שמיטל אמרה, כולם מרגישים בשלב זה או אחר בחיים מיותרים, חסרי חיים, מדוכאים ברמה זו או אחרת, ושנואים על עצמם. אם תעשי חיפוש קליל גם בהודעות של פורום זה, כל אחד מחברי הפורום דיבר על זה בשלב זה או אחר, מה שלא מנע ממנו לחפש את התשובה והפתרון לבעיה שהציקה לו, ולנסות בדרך כלשהיא לשפר את המצב, או לפחות להתמודד איתו כמה שיותר טוב. דווקא אצלך יש כל כך הרבה מה לעשות. וההתחלה היא שינוי הגישה של "נמאס לי, זה לא שווה כלום" ל"אני, ורק אני, אחליט מה אני רוצה לעשות מהחיים האלה, מה אני רוצה שהם יהיו, ואתחיל לטפס למעלה, כי שם הרבה יותר נעים". את בעצמך אומרת שיש הרבה דברים שאת אוהבת, ואני משוכנעת שיש עוד כמה דברים שעדיין לא גילית ולא נחשפת אליהם. זו לא חכמה להרים ידיים, החכמה היא להעזר בעצמך, וגם באנשים נכונים מסביבך כדי לשפר את מה שיש, וכמו שאת אומרת, יש הרבה מה לשפר. אני באמת הייתי ממליצה ללכת לדבר עם מישהו מוסמך, מישהו שאת סומכת עליו, שיחד איתו תוכלי לעבוד על מה שחשוב לך ועל מה שאת רוצה שיהיה. ההתחלה היא להחליט שאת האופציה השניה את משאירה בצד, כי היא באמת באמת בינינו, לא אופציה. והדבר הנוסף הוא להתחיל לשתף את האנשים האמיתיים בחייך, ולא רק את חברייך הוירטואליים, במה שאת מרגישה וחושבת. כמו שלא חששת לבקש עזרה מאנשים זרים שרוצים לשמוע, אין צורך שתמנעי מלדבר עם האנשים שאולי נתפסים בעינייך מטרידים ומעצבנים (אמא, למשל), במה שעובר עלייך, וכן, לבקש עזרה. ועכשיו.

 

[אפרתש]

תקראי שוב, יש לך הרבה סיבות לחיות

תרשי לי להקפיץ את הדיון הזה. יומיים בשבוע יש לך פעילות שכלכך חשובה לך, עד שאת מסתכנת בלקבל מנה מאמא שלך. זה משהו אחד לחיות בשבילו, וזה הרבה. מכמה מהתגובות פה אני מבינה שלפחות מיטלל מכירה אותך (ועושה רושם שאת חשובה לה). מה מיטלל מצאה בך? היא מצאה משהו חיובי, משהו שאפשר לאהוב, משהו שגורם לה לרצות לעזור לך. מה זה המשהו הזה? וזה רק מדברים שאת בעצמך כתבת לנו. אולי יש עוד - יש לך חברות בבית הספר? איזה חלום על העתיד? מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? את נהנית לקרוא? ממוסיקה? את עוברת תקופה מחורבנת. אולי כל מה שאנחנו אומרים לא יעזור, והיא תמשיך להיות מחורבנת. אבל יום אחד היא תיגמר.