אוקיי, אולי לא בבית? (קיטור)
שבוע 34. כבר שלושה שבועות בערך היא מצג עכוז. ההמוגלובין נמוך מספיק בשביל להוות התוויית נגד ללידת בית. אוגוסט, חם לי, כבד לי. אין לי כוחות נפש אפילו להתעניין בקביעת תור להיפוך, אם יעלה הצורך. פתאום, מהמקום הכי אמוציונאלי, המחשבה על לקבוע קיסרי אלקטיבי לשבוע 38 ולדעת שזה הדד ליין, ומה הולך לקרות, נראית לי מאד מאד מפתה. כמעט מספיק בשביל להתגבר על הראש, וגם על הפחד מניתוח. אולי הגוף והעוברית מאותתים לי שהפעם מתאים אחרת? הרי כל מה שרציתי בלידת הבית הוא למנוע התעסקות. למנוע יציאה מהבית, למנוע התדיינויות עם צוות חדר לידה ותינוקיה, לא לארגן תיק, פשוט לתת לזה לקרות. אבל אם עכשיו אני צריכה לבדוק עליית המוגלובין כל שבועיים, ולהקפיד על נטילת ברזל שלוש פעמים ביום, ולקבוע תור להיפוך, ולחשוב ולהתלבט ולהתכונן, אז אולי נרד מזה ודי? (מחשבות יאוש כאלה עלו לי בהריון הקודם שבוע-שבועיים לפני הלידה. אני תוהה מה שונה הפעם).
שבוע 34. כבר שלושה שבועות בערך היא מצג עכוז. ההמוגלובין נמוך מספיק בשביל להוות התוויית נגד ללידת בית. אוגוסט, חם לי, כבד לי. אין לי כוחות נפש אפילו להתעניין בקביעת תור להיפוך, אם יעלה הצורך. פתאום, מהמקום הכי אמוציונאלי, המחשבה על לקבוע קיסרי אלקטיבי לשבוע 38 ולדעת שזה הדד ליין, ומה הולך לקרות, נראית לי מאד מאד מפתה. כמעט מספיק בשביל להתגבר על הראש, וגם על הפחד מניתוח. אולי הגוף והעוברית מאותתים לי שהפעם מתאים אחרת? הרי כל מה שרציתי בלידת הבית הוא למנוע התעסקות. למנוע יציאה מהבית, למנוע התדיינויות עם צוות חדר לידה ותינוקיה, לא לארגן תיק, פשוט לתת לזה לקרות. אבל אם עכשיו אני צריכה לבדוק עליית המוגלובין כל שבועיים, ולהקפיד על נטילת ברזל שלוש פעמים ביום, ולקבוע תור להיפוך, ולחשוב ולהתלבט ולהתכונן, אז אולי נרד מזה ודי? (מחשבות יאוש כאלה עלו לי בהריון הקודם שבוע-שבועיים לפני הלידה. אני תוהה מה שונה הפעם).
