יצחק רבין המנוח על "גוש אמונים"
בעודי מעיין ב"פנקס שירות", ספרו האוטוביוגרפי של רה"מ המנוח יצחק רבין נתקלתי בקטע שמתאר את אחד הביקורים של הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר בישראל לצורך מו"מ בין ישראל למצרים. ""עם בואו למסע-הדילוגים ערכנו לקיסינג'ר קבלת-פנים חגיגית בכנסת. חברי הממשלה, הח"כים, עורכי העתונים ופקידים בכירים הוזמנו להשתתף. לא הופתעתי מ"קבלת-הפנים", ש"גש אמונים" ערך לשר-החוץ האמריקאני-יהודי. כך נהגו אנשי הגוש גם בהזדמוניות קודמות וידעתי, כי לא יפסחו על "שעת-כושר" נוספת, שנזדמנה להם, להפגין קבל העולם כולו, כי בישראל "מותרים" גילויים אנטישמים חמורים כלפי שר-חוץ יהודי. בשמה של הדת היהודית, כביכולך, הגיעו אנשי "גוש אמונים" לביזוי עצמי ולנקודת-שפל ביהדות, שכל יהודי מיושב בדעתו לא יכול אלא לגנות בשאט-נפש. מעטים המקרים בתולדות היהדות, שחבורה פרועה שכזאת, נוטלת לעצמה "מנדט-בש-שמיים", רושמת על דגלה הדתי-לאומני סיסמאות אנטישמיות כמו: "ג'ו-בוי", מעניקה הכשר יהודי-ישראלי לשנאת-יהודים ובמסווה מאוס של אהבת ארץ-ישראל פורצת אל הרחובות בגסות-רוח להטיל איה וטרור. התביישתי, לא רק כלפי קיסנג'ר, שאצר את עלבונו הנורא, כיהודי וכאמריקאני, ולא ביטא את מצוקת-נפשו אלא לעתים רחוקות ובמאופק; לא רק כלפי העולם כולו, שהתופעה של יהודים-אנטישמיים בוודאי הסבה נחת לחלק מבאיו. התביישתי כלפי עצמנו, שאנו יכולים להידרדר לשפל כזה. התביישתי כאשר רב נכבד וגאון בתורה כינה את קיסניג'ר: "בעלה של הנוכריה" - עדות לקנאות דתית חסרת סובלנות של "רועה רוחני" בישראל. נחרדתי כאשר "הוגה-דעות" פירסם מאמר בעתון ישראלי ובו טען, שגורלו של קיסינג'ר צריך להיות כגורלו של הרוזן ברנאדוט, המתווך מטעם האו"ם, שנרצח בישראל במלחמת העצמאות." [יצחק רבין, פנקס שירות, חלק ב' ע"מ 486, הוצאת ספריית מעריב, 1979] אני חושב שזה גם מתחבר לאמירה של אחד הח"כים מהאיחוד הלאומי בכנסת הקודמת שכינה את שגריר ארה"ב בישראל מר דן קרצר "יהודון". אז פעם הבאה שאומרים לכם שהשמאל אנטישמי...