אופס! סכמ"ש!
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
הרגע הזה שבו הסוסה מבינה
מה רוצים ממנה.
היה שבוע מעולה. רכבתי מספר פעמים על דו. הלכתי עם דאנס מספר פעמים לים.
אין לי סוס לעונה הקרובה. חשבתי שאני יוכל לעשות שליש פנסיון על סוס ריינינג כלשהו, אבל בסופו של דבר זה לא הסתדר. כרגע אני שוקלת להיכנס עם דומיה לפלז'ר. דווקא זה המקצה הכי חלש אצלה מבחינת האולארואנד. אבל הוא היחידי שכניראה יפתח. לפחות יהיה מעניין איתה. זה מקצה שמתאים ליכולתיה וגילה המתקדם.
אתמול בשיעור דראסז' משהו אצלה השתנה. לקראת האמצע, עבדנו על תרגילים ליטרלים בטרוט. פתאום נפל לה איזה אסימון והיא הפנימה מה המסגרת שבה היא צריכה לעבוד. פתאום לא הייתי צריכה לאסוף אותה מחדש כל כמה רגעים. היא פשוט נשארה שם. היא היתה מאוד רכה על המתג. אפילו לא הרגשתי אותה בכלל. חזרתי מאוד מרוצה ממנה.
מה רוצים ממנה.
היה שבוע מעולה. רכבתי מספר פעמים על דו. הלכתי עם דאנס מספר פעמים לים.
אין לי סוס לעונה הקרובה. חשבתי שאני יוכל לעשות שליש פנסיון על סוס ריינינג כלשהו, אבל בסופו של דבר זה לא הסתדר. כרגע אני שוקלת להיכנס עם דומיה לפלז'ר. דווקא זה המקצה הכי חלש אצלה מבחינת האולארואנד. אבל הוא היחידי שכניראה יפתח. לפחות יהיה מעניין איתה. זה מקצה שמתאים ליכולתיה וגילה המתקדם.
אתמול בשיעור דראסז' משהו אצלה השתנה. לקראת האמצע, עבדנו על תרגילים ליטרלים בטרוט. פתאום נפל לה איזה אסימון והיא הפנימה מה המסגרת שבה היא צריכה לעבוד. פתאום לא הייתי צריכה לאסוף אותה מחדש כל כמה רגעים. היא פשוט נשארה שם. היא היתה מאוד רכה על המתג. אפילו לא הרגשתי אותה בכלל. חזרתי מאוד מרוצה ממנה.
שבוע מרגיע
היה לי שיעור אורווה אתמול, וסוף סוף למדתי דברים כמו שצריך. לקחתי את הסוסה מהתא לבד (אף פעם לא עשיתי את זה
), הברשתי, ניקיתי פרסות, איכפתי (ולשם שינוי קיבלתי הסבר מפורט וסבלני על הראשייה), שמתי מגני קפיצות ושמן פרסות, בקיצור – תרפיה. הגעתי למסקנה שאני ממש אוהבת את זה. ויש כנראה דבר טוב בעובדה שלא רכבתי – מסתבר שהסוסה דורשת אימים, ואין לי ממש חשק להתעופף שוב. אז סיימתי את השיעור מאושרת, עם הבנה יותר טובה של הדברים ועם ריח של סוסים (מבחינתי אם לא חזרתי אחרי רכיבה או ביקור בחווה עם ריח של סוסים זה מאכזב... אני מתה על הריח הזה, וכשהוא הולך אחרי לכל מקום זה מעולה. וקצת פסיכי מבחינתי.)
היה לי שיעור אורווה אתמול, וסוף סוף למדתי דברים כמו שצריך. לקחתי את הסוסה מהתא לבד (אף פעם לא עשיתי את זה
השבוע שלי
היה לי שבוע קשה באופן כללי, פשוט בגלל עומס בעבודה, והעובדה שאישי חולה וזה שם קצת יותר עומס עלי (ולטייל עם הכלבה בבוקר זו אחת המשימות השנואות עלי, במיוחד במינוס עשרים).
ברכיבות היה טוב - היו לי שני שיעורים ושניהם היו טובים.
ביום שני עופר הגיע איתי לחווה, הוא הוריד אותי שם והלך לעשות סידורים, אבל רכבתי שעתיים (!! כשליסה מחליטה שאפשר להאריך את השיעור לא מתווכחים איתה) וכך יצא שהוא חזר בזמן לראות חלק מהשיעור. היה שיעור קפיצות מאד מאתגר. עבדנו על מכשולים קטנים, עם פניות מאד קשות ומדוייקות. לא הצלחתי את כל התרגילים, אבל הצלחתי לא רע - בעיקר לאור העובדה שכ"כ הרבה זמן לא קפצתי. בסוף השיעור כל אחת מאיתנו עברה תרגיל דומה - בו ליסה פשוט צעקה מה המכשול הבא רגע לפני המכשול הנוכחי והיה צריך להגיב מהר ולהמשיך עד שהיא אומרת די. זה היה ארוך וקשה, אבל כשעבדתי על התרגיל הזה, אחרי איזה שישה-שבעה מכשולים, נכנסתי לקצב ויציבה מצויינים, ומשם זו היתה פשוט התמדה, והכל זרם הרבה יותר טוב. ליסה אמרה לי אח"כ שהיא הרגישה שפשוט היה צריך לבעוט אותי קדימה, שאמשיך ואמשיך עד שזה יעבוד. כנראה שהיא צדקה, במבחן התוצאה.
בשיעור של יום שישי עבדנו שוב על קפיצות. ליסה הגיעה במצברוח מלחמתי ודחפה אותנו חזק. הרכיבה שלי היתה קצת פחות טובה מביום שני, אבל עבדתי קשה והרגשתי שאני מצליחה לתקן. בסוף השיעור דיברנו על חיזוק שרירי ליבה, וליסה אמרה לי בבוטות אופיינית שאני פשוט לא מספיק חזקה כרוכבת, שאיבדתי כוח בזמן שעבדתי בעצימות נמוכה יותר, ואמנם עכשיו אני "פי אלף טובה" מלפני שנה, אבל אני חלשה יותר ואני חייבת להתחזק בשביל להחזיק מסלול מאתגר. אני מאד מסכימה איתה, וזה גם מה שהפיזיותרפיסטית שלי אמרה. כמובן שלפיזיותרפיסטית לא ממש הקשבתי (כלומר, הקשבתי ולא עשיתי עם זה הרבה) אבל עכשיו כשהרכיבה תלויה בזה, התחלתי לעבוד על רוטינת כושר חדשה לבוקר, שתשלב תרגילי כוח בתרגילי הפיזיותרפיה שלי. אני די אופטימית, כי עם הפיזיו אני מתמידה כבר בערך שנה, יום יום, אז אם זה רק להוסיף כמה תרגילים, בשביל הגמול של עונה מעולה עם צ'ואי הקיץ, אני מאמינה שאצליח.
את הקירור עשיתי שוב בלי אוכף ואני מתחילה להרגיש קצת יותר נוח ככה. שזה נחמד. לדעתי בקצב הזה יש מצב שאני אנסה טרוט בלי אוכף בשבועות הקרובים. יהיה מעניין.
לפני שהלכתי הביתה אמרתי לה שהיעד החדש שלי הוא לעשות מסלול שלם בגישות מושלמות כמו לשני המכשולים הראשונים שעשינו (כי בעצם האיכות של הקנטר הלכה והתדרדרה ככל שהיה לי פחות כוח בשרירי הבטן/גב "להרים" את צ'ואי והוא הפך לנמוך ומהיר). היא הגיבה בשביעות רצון ואמרה שאם אני באמת אתאמץ לדעתה אני אצליח לעשות את זה תוך כמה חודשים והיא "כבר החליטה שתהיה לי עונה מעולה עם צ'ואי השנה גם אם זה יהרוג אותה"
היה לי שבוע קשה באופן כללי, פשוט בגלל עומס בעבודה, והעובדה שאישי חולה וזה שם קצת יותר עומס עלי (ולטייל עם הכלבה בבוקר זו אחת המשימות השנואות עלי, במיוחד במינוס עשרים).
ברכיבות היה טוב - היו לי שני שיעורים ושניהם היו טובים.
ביום שני עופר הגיע איתי לחווה, הוא הוריד אותי שם והלך לעשות סידורים, אבל רכבתי שעתיים (!! כשליסה מחליטה שאפשר להאריך את השיעור לא מתווכחים איתה) וכך יצא שהוא חזר בזמן לראות חלק מהשיעור. היה שיעור קפיצות מאד מאתגר. עבדנו על מכשולים קטנים, עם פניות מאד קשות ומדוייקות. לא הצלחתי את כל התרגילים, אבל הצלחתי לא רע - בעיקר לאור העובדה שכ"כ הרבה זמן לא קפצתי. בסוף השיעור כל אחת מאיתנו עברה תרגיל דומה - בו ליסה פשוט צעקה מה המכשול הבא רגע לפני המכשול הנוכחי והיה צריך להגיב מהר ולהמשיך עד שהיא אומרת די. זה היה ארוך וקשה, אבל כשעבדתי על התרגיל הזה, אחרי איזה שישה-שבעה מכשולים, נכנסתי לקצב ויציבה מצויינים, ומשם זו היתה פשוט התמדה, והכל זרם הרבה יותר טוב. ליסה אמרה לי אח"כ שהיא הרגישה שפשוט היה צריך לבעוט אותי קדימה, שאמשיך ואמשיך עד שזה יעבוד. כנראה שהיא צדקה, במבחן התוצאה.
בשיעור של יום שישי עבדנו שוב על קפיצות. ליסה הגיעה במצברוח מלחמתי ודחפה אותנו חזק. הרכיבה שלי היתה קצת פחות טובה מביום שני, אבל עבדתי קשה והרגשתי שאני מצליחה לתקן. בסוף השיעור דיברנו על חיזוק שרירי ליבה, וליסה אמרה לי בבוטות אופיינית שאני פשוט לא מספיק חזקה כרוכבת, שאיבדתי כוח בזמן שעבדתי בעצימות נמוכה יותר, ואמנם עכשיו אני "פי אלף טובה" מלפני שנה, אבל אני חלשה יותר ואני חייבת להתחזק בשביל להחזיק מסלול מאתגר. אני מאד מסכימה איתה, וזה גם מה שהפיזיותרפיסטית שלי אמרה. כמובן שלפיזיותרפיסטית לא ממש הקשבתי (כלומר, הקשבתי ולא עשיתי עם זה הרבה) אבל עכשיו כשהרכיבה תלויה בזה, התחלתי לעבוד על רוטינת כושר חדשה לבוקר, שתשלב תרגילי כוח בתרגילי הפיזיותרפיה שלי. אני די אופטימית, כי עם הפיזיו אני מתמידה כבר בערך שנה, יום יום, אז אם זה רק להוסיף כמה תרגילים, בשביל הגמול של עונה מעולה עם צ'ואי הקיץ, אני מאמינה שאצליח.
את הקירור עשיתי שוב בלי אוכף ואני מתחילה להרגיש קצת יותר נוח ככה. שזה נחמד. לדעתי בקצב הזה יש מצב שאני אנסה טרוט בלי אוכף בשבועות הקרובים. יהיה מעניין.
לפני שהלכתי הביתה אמרתי לה שהיעד החדש שלי הוא לעשות מסלול שלם בגישות מושלמות כמו לשני המכשולים הראשונים שעשינו (כי בעצם האיכות של הקנטר הלכה והתדרדרה ככל שהיה לי פחות כוח בשרירי הבטן/גב "להרים" את צ'ואי והוא הפך לנמוך ומהיר). היא הגיבה בשביעות רצון ואמרה שאם אני באמת אתאמץ לדעתה אני אצליח לעשות את זה תוך כמה חודשים והיא "כבר החליטה שתהיה לי עונה מעולה עם צ'ואי השנה גם אם זה יהרוג אותה"
סכמש באיחור
בשבוע וחצי האחרון לא היה לי אינטרנט אז בין היתר עברתי בשבוע האחרון גמילה אכזרית מאינטרנט, אבל עכשיו הכל בסדר.
ברכיבה יצא לי לעשות שיעור אחרי שמספטמבר לא יצא לי לעשות שיעור מסודר, ההרגשה היא קצת שאני והסוס דורכים במקום הרבה זמן כי התיאום בינינו הוא כבר ברמה די טובה ואני לא רוצה לעלות ברמה כי אני רוצה שהוא יעבוד קל, אבל זה תמיד טוב שיש עין שצופה מהקרקע, עבדנו על תיקונים קטנים אצלי ואצלו, בגלל שעכשיו אני לא עובדת עד אחר הצהריים יש לי קצת יותר זמן אז בבוקר אני רוכבת במגרש ולפני השיעורים אני מוציאה אותו או להליכה או לטיול רק כדי שיזוז ואני מרגישה שזה דווקא עוזר לכל עניין הנוקשות לזוז פעמיים ביום.
חוץ מזה אחת הבנות הביאה את הסוסה שלה לחווה לכמה חודשים וביקשה ממני לעבוד איתה לפעמים, זה שינוי מאוד מרענן כי דבר ראשון הסוסה לא יודעת לעבוד במגרש כמעט בכלל ודבר שני יש לה אופי מקסים מצד אחד היא דיי שקטה ומצד שני יש לה הרבה גו והיא מאוד רכה על היד ועל הרגל, כרגע בגלל החוסר ידע היא נלחצת בקלות אבל לדעתי ברגע שהיא תלמד מה מצופה ממנה היא תהיה מדהימה, בשבילי זה כייף להתחיל עם הסוס שלי שהוא סקול מאסטר מבוגר ואז להמשיך לסוסה הירוקה שאין לה מושג.
בשבוע וחצי האחרון לא היה לי אינטרנט אז בין היתר עברתי בשבוע האחרון גמילה אכזרית מאינטרנט, אבל עכשיו הכל בסדר.
ברכיבה יצא לי לעשות שיעור אחרי שמספטמבר לא יצא לי לעשות שיעור מסודר, ההרגשה היא קצת שאני והסוס דורכים במקום הרבה זמן כי התיאום בינינו הוא כבר ברמה די טובה ואני לא רוצה לעלות ברמה כי אני רוצה שהוא יעבוד קל, אבל זה תמיד טוב שיש עין שצופה מהקרקע, עבדנו על תיקונים קטנים אצלי ואצלו, בגלל שעכשיו אני לא עובדת עד אחר הצהריים יש לי קצת יותר זמן אז בבוקר אני רוכבת במגרש ולפני השיעורים אני מוציאה אותו או להליכה או לטיול רק כדי שיזוז ואני מרגישה שזה דווקא עוזר לכל עניין הנוקשות לזוז פעמיים ביום.
חוץ מזה אחת הבנות הביאה את הסוסה שלה לחווה לכמה חודשים וביקשה ממני לעבוד איתה לפעמים, זה שינוי מאוד מרענן כי דבר ראשון הסוסה לא יודעת לעבוד במגרש כמעט בכלל ודבר שני יש לה אופי מקסים מצד אחד היא דיי שקטה ומצד שני יש לה הרבה גו והיא מאוד רכה על היד ועל הרגל, כרגע בגלל החוסר ידע היא נלחצת בקלות אבל לדעתי ברגע שהיא תלמד מה מצופה ממנה היא תהיה מדהימה, בשבילי זה כייף להתחיל עם הסוס שלי שהוא סקול מאסטר מבוגר ואז להמשיך לסוסה הירוקה שאין לה מושג.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.