היום כבר לא
בעבר, לפני שטיפלתי בעצמי, היתה לי בעיה של זכרונות רעים שצפו פתאום (לא תמיד ידעתי אפילו למה) וגרמו לי להבהל ולהנעל. אחת הבעיות היותר גדולות היתה כשהזכרון ההוא צף, כ"כ שנאתי את עצמי, שרק רציתי שיהיה לי רע. לכן לא רק שהמשכתי, אלא דאגתי שמי שנמצא איתי במיטה יעשה בדיוק, אבל בדיוק, את הדברים שהכי הכי יפגעו בי. כנראה שזו דרך של הנפש לנסות להציף את עצמה בזיכרון הרע - ואולי כך הוא יעבור. אף גבר לא עלה על זה. עד שפגשתי את האחד והיחיד שלי, זה שהסתכל לי לרגע בעיניים, ובשניה הבין מה קורה כאן, עצר והודיע "לא בבית ספרי". וככה הוא התרגל לעשות איתי אהבה בעיניים פקוחות, והאהבה הזו שלו גרמה לי להבין שאני שווה משהו ושלא חייבים לחיות ככה, וללכת לטיפול. והיום אין מצב שאני פוגעת בעצמי שוב ככה! ומכיוון שהשותף שלי הוא גם האיש שאני הכי פתוחה איתו והכי בוטחת בו, אם התחלנו משהו והתחרטתי - אני אגיד.ומקסימום, יהיה לנו ערב קצת איחסי, ועד הבוקר המצברוח הזה יעבור.