"אופי חרא"

[כלבם ש בני בסקרויל]

"אופי חרא"

שלום לכולן, אני חדשה כאן ויש לי התיעצות... לא מזמן האקסית שלי, איתה הייתי 3 שנים, אמרה לי שבתקופה שהיינו יחד הייתי סגורה ומכונסת ומעולם לא אמרתי לה שאני אוהבת אותה (למרות שאהבתי אותה אהבה גדולה). היא טענה שמבחינת המבנה הריגשי שלי, הייתי מופנמת יותר מכל גבר שהיא אי פעם יצאה איתו... מאז שהייתי איתה עברו 10 שנים, ואני חשבתי שהשתנתי. הפכתי לאמא, התמודדתי עם שלל התמודדויות ריגשיות לא פשוטות. חשבתי שצמחתי. והיום... יש לי אהבה גדולה וחדשה, ושוב... אותו הסיפור... הפעם אני יותר מודעת. משתדלת מאוד להעביר למילים את הרגשות, אבל איכשהו... זה לא יוצא טוב, זה לא מעביר באמת את המסר... יצא לכן להיתקל בסיטואציה כזאת? באיזה צד הייתם? אפשר לעבוד על זה? אני חוששת שזה יטרפד את הקשר הזה שיקר לי, או כל קשר אחר.

 

[מרי טיטפר]

אם מותר לי

אני מציעה להתמקד בדברים הטובים שבקשר ולהמשיך להגיד לה שאת אוהבת אותה - בדרכך. סיפור: " אינדיאני זקן ישב עם נכדו וסיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים וביניהם מתנהלת מלחמה מתמשכת, שאינה נפסקת לעולם. הזאב האחד הוא זאב הרוע, הכעס, הכאב, התסכול, הקנאה וצרות העין, העצב, העלבון, חוסר ההערכה העצמית... הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, החיוך, האושר, התקווה, התמיכה, הצחוק, החיבה.... שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה, סבא? ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו. "

 

[תמר לביא]

ממש מכירה אבל מהצד השני

אני עכשיו בקשר עם מישהי. קשר יחסית חדש. כשהוא התחיל להתפתח ואמרתי לה שאני אוהבת אותה, לא זכיתי לאותה התגובה. כשניסיתי לברר איתה, היא אמרה לי שהיא מעולם לא אמרה לאף אחד את המשפט הזה. אמרה לי: "היה לי חבר שנתיים וגם לו מעולם לא אמרתי.. ככה אני". זה היה בשבילי מאוד מאוד קשה. אחרי זמן מה, היא אמרה לי. מאז אנחנו אומרות אחת לשניה כל יום וכמה פעמים ביום. כשחששתי שהמשפט הזה לא יצא מהפה שלה די דאגתי. קשר אמור להיות מקום בו מסירים את המגננות ואם היא הייתה ממשיכה בשלה - אני חושבת שזה היה מגיע לרמה בלתי נסבלת מבחינתי ולא הייתי יכולה להמשיך עוד זמן רב. יפה לה לבת הזוג שלך דאז, שנשארה איתך 3 שנים בלי לזכות לשמוע את המשפט הזה. אני לא הייתי מחזיקה חודשיים אפילו. זה אלף בית במערכת יחסים לדעתי. אין מקום לסגירות שכזו במערכת יחסים. אם את מרגישה שאת אוהבת - תגידי. את חוששת? מפחדת? אין ברירה. תתמודדי. תראה את זה כסוג של הקרבה לטובת טיב הקשר שלך. חוץ מזה - אם את באמת אוהבת... לא מגיע לה לשמוע את זה? חשוב לי לדעת שאוהבים אותי, אבל לא פחות מזה: חשוב לי לשמוע את זה. זה חשוב! כשבת הזוג שלי לא אמרה לי זה מאוד פגע לי בבטחון העצמי ובבטחון בקשר הזה. חבל. אל תחזרי על זה שנית. גם אם זה קשה לך, תתגברי ותגידי. תנסי בהתחלה בכתב - אולי זה יהיה יותר קל בהתחלה בדרך הזו. בהצלחה.

 

[dify]

לדעתי זה קודם כל תלוי בהתאמה לבת הזוג.

אם בת הזוג הנוכחית שלך מרגישה נוח עם האופי שלך הזה, אז אין בעיה. נקודה. יכול להיות שגם היא פחות מהסוג שמביע או מחפש מחוות ריגשיות. אז קודם כל אני בעד להבין האם זה כן מפריע לה. אח"כ אני בעד לשאול את עצמך אם זה מפריע לך- האם את היית רוצה להיות אחרת, האם את מרגישה שאת עצורה ולא מצליחה להוציא מה שיש בך או שאת מרגישה שאת אוהבת וריגשית אלא שרק הדרך שאת בוחרת להביע את זה שונה ממה שמקובל בחברה? לי ולזוגתי למשל יש בדיחה על מפת משבצות אדום-לבן. אצלנו המושג רומנטי לא מתחבר עם פיקניק עם מפת משבצות, וזה מתאים לנו ככה מצויין, אבל כשכל אחת מאיתנו היתה עם אחרות, אז האחרת חשבה שאנחנו לא מספיק רומנטיות, אנחנו מאד רומנטיות, אבל לא בסמלים התרבותיים של פיקניק עם סלסלה ומפה אלא בצורות שמתאימות לנו. ואצלינו ביננו זה עובד. אם זה כן מפריע לך או לה וזה חשוב לך לשנות- אני בעד ללכת לטיפול חיצוני. למה? כי מטפל חיצוני ישקף לך דברים שאת לא רואה בעצמך, ויעשה את זה ללא מעורבות ריגשית. אם את חוששת באמת שזה יכול להזיק לך לקשר הנוכחי, או שזה יכול להטיב את איכות חייך- אז אני לגמרי בעד וחוץ מזה, מניסיון אישי- כן, אפשר לשנות דברים, אפשר לגדול ולהתפתח לעוד דברים שיש בך בפנים. אני היום הרבה יותר פוצ'י מוצ'י מכל אחד מהקשרים הרומנטיים שהיו לי בעבר (ברמה שאלו שיצאתי איתם בעבר לא היו מזהים את ההתנהגות שלי היום

)

 

[dify]

הנה