אופי חלש
למה?למה אני מאשימה את כל העולם ואישתו שהם דורכים עלי?רומסים אותי?מנצלים את החוסר יכולת שלי לעמוד על שלי?הרי אני הבאתי את זה על עצמי. אבל זה פוגע בי.זה הורס אותי.אף אחד בעולם לא יודע כמה אני בוכה בלילות.בשקט בין הסדינים.לאף אחד לא באמת אכפת. מאז שאני מכירה את עצמי תמיד מנצלים אותי.או במילים של היום תמיד ``דופקים`` אותי.גם בדברים הכי קטנים .וזה נמאס לי.אני לא יודעת איך לשים לזה סוף. זה תמיד היה ככה עוד בבה``ס.כשתלמידים ביקשו ממני לשבת לידם במבחנים כדי להעתיק ממני,אבל בתוכי לא רציתי.אבל לא הייתי מסוגלת לומר להם ``לא``.הילד המופרע של הכיתה לקח לי את הדף באמצע המבחן כדי להעתיק ולא הייתי מסוגלת לסרב לו, בלי שיהיה לי אכפת מה הוא יגיד עלי אחרי שהמבחן יסתיים.ובלי שאני אשים *** על מה שהוא יעשה כי אני מאמינה בצדק שלי. אבל זה עוד מילא. אני קיוויתי.אוייש כ``כ קיוויתי שהצבא ישנה אותי.אבל הצבא הוא בעצם המקום שמוכיח לי כמה אני בן אדם חלש.חלש אופי.סמרטוט שכולם יכולים לנגב בו את הרגלים אם רק רוצים. יש תורנויות באמצע השבוע,ורצה הגורל ותורנית לא יכולה לבצע את המוטל עליה..אף אחד לא מוכן לקחת את התורנות הזאת במקומה אז למי פונים?אלי.אל ענת.כי ענת תעקם קצת את הפרצוף ואולי במקרה הכי גרוע תמלמל לעצמה ``אבל למה דווקא אני``..אבל בסוף תעשה את התורנות הזאת כמו גדולה.וזה הורג אותי..בא לי לבכות כשאני חושבת על זה כמה אני מנוצלת וכמה אני נותנת שינצלו אותי. יש.. כמה פעמים אני רציתי לפתוח את הפה.להוציא את כל היושב בתוכי.אבל כאילו מוטל עלי כישוף.המילים פשוט לא יוצאות לי מהפה. וגם בפעמים הכי נדירות שהצלחתי להשחיל משפט כמו ``תעזבו אותי בשקט אני לא עושה טובה בשביל אף אחד`` תמיד הצליחו לשבור אותי בסוף.או שנתנו לי להרגיש הלא בסדר.תמיד הם הצליחו לגרום לי לחשבן להם ולמה שהם יחשבו עלי אח``כ אם אני לא אבצע את מה שהם רוצים.תמיד אחרי שהוצאתי משפט שמביע את עמדתי ה``נחרצת`` הרגשתי רע אח``כ על זה שלא הייתי נחמדה ולא עשיתי מה שביקשו ממני. אבל מילא אנשים שאני לא בקשר איתם מתנהגים אלי ככה.אבל גם חברים שקרובים אלי לפעמים מנצלים אותי....... החברות שלי בבסיס לא מבקשות הלוואה מאף אחד..הם פונות ישר אלי.ואני נותנת כסף כשהלב שלי אכול מעצבים כי אני יודעת שלא יחזירו.ואני יודעת שאני לא אבקש מהם שיחזירו. ויש עוד שתי בעייות שאני מתמודדת איתן מדי יום. הרבה פעמם יורדים עליי מול כולם[כי יודעם שאני לא יענה להם] , והשאר נגרר אחריו. לי יותא לשתתוק כשבא לי לענות . איך מתמודדים עם המצב? אני שונאת שמנצלים אותי.אני שונאת שרואים בי טרף קל.אני שונאת להיות סמרטוט של כולם..בא לי פשוט למות.אין לי כוחות.וגם אין לי הסבר לזה..אני לא מבינה למה קיבלתי כזה אופי חרא.אני לא מבינה למה נדפקתי.אני כ``כ אכולת קנאה מאנשים שעומדים על שלהם.שבטוחים בדיבריהם.למה אני לא יכולה להיות כזאת?אני מוכנה לוותר על כל הטוב שה` נתן לי..רק כדי להיות עם ביטחון כזה.אבל למה הוטלה עלי הקללה הזאת? =אני מאמינה שאין פתרון קסם לזה..אבל בבקשה.עם עיניים שלא מפסיקות לדמוע עכשיו ועם נפש שכבר הרוסה.אני מתחננת.שמישהו יתן לי איזושהי עצה.כי אני כבר מתמוטטת.
למה?למה אני מאשימה את כל העולם ואישתו שהם דורכים עלי?רומסים אותי?מנצלים את החוסר יכולת שלי לעמוד על שלי?הרי אני הבאתי את זה על עצמי. אבל זה פוגע בי.זה הורס אותי.אף אחד בעולם לא יודע כמה אני בוכה בלילות.בשקט בין הסדינים.לאף אחד לא באמת אכפת. מאז שאני מכירה את עצמי תמיד מנצלים אותי.או במילים של היום תמיד ``דופקים`` אותי.גם בדברים הכי קטנים .וזה נמאס לי.אני לא יודעת איך לשים לזה סוף. זה תמיד היה ככה עוד בבה``ס.כשתלמידים ביקשו ממני לשבת לידם במבחנים כדי להעתיק ממני,אבל בתוכי לא רציתי.אבל לא הייתי מסוגלת לומר להם ``לא``.הילד המופרע של הכיתה לקח לי את הדף באמצע המבחן כדי להעתיק ולא הייתי מסוגלת לסרב לו, בלי שיהיה לי אכפת מה הוא יגיד עלי אחרי שהמבחן יסתיים.ובלי שאני אשים *** על מה שהוא יעשה כי אני מאמינה בצדק שלי. אבל זה עוד מילא. אני קיוויתי.אוייש כ``כ קיוויתי שהצבא ישנה אותי.אבל הצבא הוא בעצם המקום שמוכיח לי כמה אני בן אדם חלש.חלש אופי.סמרטוט שכולם יכולים לנגב בו את הרגלים אם רק רוצים. יש תורנויות באמצע השבוע,ורצה הגורל ותורנית לא יכולה לבצע את המוטל עליה..אף אחד לא מוכן לקחת את התורנות הזאת במקומה אז למי פונים?אלי.אל ענת.כי ענת תעקם קצת את הפרצוף ואולי במקרה הכי גרוע תמלמל לעצמה ``אבל למה דווקא אני``..אבל בסוף תעשה את התורנות הזאת כמו גדולה.וזה הורג אותי..בא לי לבכות כשאני חושבת על זה כמה אני מנוצלת וכמה אני נותנת שינצלו אותי. יש.. כמה פעמים אני רציתי לפתוח את הפה.להוציא את כל היושב בתוכי.אבל כאילו מוטל עלי כישוף.המילים פשוט לא יוצאות לי מהפה. וגם בפעמים הכי נדירות שהצלחתי להשחיל משפט כמו ``תעזבו אותי בשקט אני לא עושה טובה בשביל אף אחד`` תמיד הצליחו לשבור אותי בסוף.או שנתנו לי להרגיש הלא בסדר.תמיד הם הצליחו לגרום לי לחשבן להם ולמה שהם יחשבו עלי אח``כ אם אני לא אבצע את מה שהם רוצים.תמיד אחרי שהוצאתי משפט שמביע את עמדתי ה``נחרצת`` הרגשתי רע אח``כ על זה שלא הייתי נחמדה ולא עשיתי מה שביקשו ממני. אבל מילא אנשים שאני לא בקשר איתם מתנהגים אלי ככה.אבל גם חברים שקרובים אלי לפעמים מנצלים אותי....... החברות שלי בבסיס לא מבקשות הלוואה מאף אחד..הם פונות ישר אלי.ואני נותנת כסף כשהלב שלי אכול מעצבים כי אני יודעת שלא יחזירו.ואני יודעת שאני לא אבקש מהם שיחזירו. ויש עוד שתי בעייות שאני מתמודדת איתן מדי יום. הרבה פעמם יורדים עליי מול כולם[כי יודעם שאני לא יענה להם] , והשאר נגרר אחריו. לי יותא לשתתוק כשבא לי לענות . איך מתמודדים עם המצב? אני שונאת שמנצלים אותי.אני שונאת שרואים בי טרף קל.אני שונאת להיות סמרטוט של כולם..בא לי פשוט למות.אין לי כוחות.וגם אין לי הסבר לזה..אני לא מבינה למה קיבלתי כזה אופי חרא.אני לא מבינה למה נדפקתי.אני כ``כ אכולת קנאה מאנשים שעומדים על שלהם.שבטוחים בדיבריהם.למה אני לא יכולה להיות כזאת?אני מוכנה לוותר על כל הטוב שה` נתן לי..רק כדי להיות עם ביטחון כזה.אבל למה הוטלה עלי הקללה הזאת? =אני מאמינה שאין פתרון קסם לזה..אבל בבקשה.עם עיניים שלא מפסיקות לדמוע עכשיו ועם נפש שכבר הרוסה.אני מתחננת.שמישהו יתן לי איזושהי עצה.כי אני כבר מתמוטטת.