../images/Emo99.gif
כל פעם מחדש אני מתאהבת בשתי מורות שלי- לפסיכולוגיה ולמחשבים. אין פלא שאלה המקצועות המועדפים עליי. אם הייתה לי מורה טובה להיסטוריה בטח הייתי אוהבת היסטוריה. אתמול כשגיליתי ששובצתי עם אותה מורה לפסיכו וגם לעבודת חקר פשוט קפצתי לתוך החדר שלה[זין ישיבת צוות] ופלטתי בקולניות צווחות שמחה וחיבה. אני באמת חושבת שמורים טובים זה הסוד להצלחה. בסוף השנה תזכירו לי לקנות לשתיהן בובת מחזיק מפתחות או משהו. בכלל לא סבלתי מה-8 שעות כמו שחשבתי שאסבול. אמנם קומבינציות התלמידים שתקועים איתי בכל שיעור לא מי יודע מה, אבל אני משתדלת להקשיב ולהנות ולספוג כמה שאני יכולה בכתה. ו...היום יש לי שיעור דרמה!!!! כיףףף

) אולי תוכלו לבאר לי סיטואציה, שדווקא כן הצלחתי לזכור מהיום: עמדתי לבד בחצר וכמה מטרים לפניי עמדה אחת מבנות כתתי(אין לי שום קצה קשר אליה,והיו באיזור עוד הרבה ילדים). לפתע פתאם(לא, לא כ"כ, בדיוק היה צלצול לטימטומטיקה), מגיח בן שכבתי שאם לא היה לי זיכרון נדיר לשמות לא היה לי שמץ של מושג איך קוראים לו(או במילים אחרות-הקשר ביני לבינו מקרי לחלוטין). הוא הגיע אל בת כתתי העומדת מטרים לפניי ונתן לה חיבוק ונשיקה. סבבה. ואז המשיך אליי, נעמד מולי עם משהו כמו "איך היה החופש?" וכאילו ציפה בכל לבו לחיבוק ונשיקה גם ממני. עזבו את זה שכש"מיסטר-קצת-יותר-משני-מטר" נעמד מולי קפצתי בבהלה כי "מי לעזאזל כיבה את השמש?!", לגמרי לא הבנתי מה הבחור רוצה מחיי! פשוט מלמלתי אחלה ונכנסתי לכתה. בהמשך היום, עמוד החשמל לא הפסיק לנעוץ בי מבטים ולהמצא בסביבתי. מפחיד משו..