אוף!!!!

ORITI61

New member
אוף!!!!

בוקר טוב בנות, זה שוב אחת התקופות האלו שהכל חוזר יותר מדי, היא תמיד במחשבות שלי ובכאב שלי אבל כל כמה זמן יש לי תקופה שאני לא מפסיקה לחשוב, לשאול שאלות ובעיקר לכעוס על עצמי שלא נפרדתי ממנה כמו שצריך. כל כך ניסיתי להכחיש שהיא עומדת למות שגם כשהיא כבר נפטרה חשבתי שהיא עוד תקום ולא אמרתי לה כמה שאני אוהבת אותה ולא אמרתי לה עוד הרבה דברים. למרות שהייתי רק בת 17 טיפלתי בה ולא עזבתי אותה לרגע כשהחברות היו מבלות אני הייתי בבית מקלחת אותה ומסדרת אותה ואני רוצה אותה בחזרה!!!!!! יש לי ילד בן 3 וכל הזמן יש לי מחשבות רעות שגם לי יקרה משהו והוא יגדל ללא אמא וזה כל כך עצוב שבא לי לבכות ולצעוק... למה הלכת כל כך מהר, לא יכולת רק עוד קצת להשאר???????? מצטערת על הדיכאון אבל רק פה אני יכולה להוציא את מה שאני מרגישה.
 
קודם כל קבלי ../images/Emo201.gif

גם אני איבדתי את אמי בגיל 17 וגם לי תמיד הייתה התחושה שלא נפרדתי ממנה כמו שצריך...ההתדרדרות במצבה הייתה כ"כ מהירה, שלא ממש הספקתי להפנים שזה עניין של ימים... מבחינת המחשבות הרעות שיש לך, על זה שבנך אולי יגדל ללא אמא, תוציאי את המחשבות האלו מיד מהראש...אף אחד לא יודע כמה זמן יש לו...גם אלו שאין להם היסטוריה משפחתית כמו שלנו, תנווטי את המחשבות שלך לכיוונים חיוביים ותתרכזי בהווה ובילד המקסים שלך... תהיי חזקה...
 
על אשמה ורגשות אשמה

שלום לך אורית מכתבך ריגש אותי מאוד, כי מצאתי בו את עצמי, גם לי יש בת עוד מעט בת שלוש שאינה מכירה את אימי, כצומר בפעם האחרונה שהיא ראתה אותה זה היה לפני שנתיים כשאימי נכנסה למוסד, אז זה ממש כמו שהיא אינה מכירה. אימי חולת אלצהיימר ובפורום של משפחות חולי אלצהיימר משיהי ציעה לי דווקא הצעה מרגשת שאמרתי שאני יכולה להעביר גם לך, לעשות לבן הקטן שלך אלבום על אמא שלך, עם תמונות שלה ותמונות שלה ושלך ודרכו תוכלי לספר לו עליה. אני מקווה שבקרוב אוכל לאסוף כוחות ולעשות לביתי משהו כזה. לגבי רגשות האשמה שלך, הפסיכולוגית שלי אמרה שיש הבדל בין אשמה לרגשות אשמה, אשמה זה באמת כשאתה אשם במשהו וזה נורמטיבי להרגיש עליו אשם, ורגשות אשמה זה כשאתה מרגיש אשם על משהו שאין לך שום אחריות עליו- רגשות אלו לארק שהם מיותרים הם אוכלים אותנו מבפנים ומיותרים. גם אני מומחים ברגשות אשמה, וברגעים שהרגשתי שמחה הרגשתי אשמה על כך, שאיך אני יכולה להרגיש שמחה ולהנות מהחיים כשאמא שלי כ"כ סובלת? הפסיכולוגית שלי עובדת איתי על להכחיד את האשמה הזו, ולתת לעצמי לחיות כי זה שאני אהיה "מתה" בחיים לא יעזור לאף אחד ובטח לא לביתי ולבעלי. אז אני משתדלת. אפילו מאוד בלי שום קשר, סתם רציתי לשאול אותך איך את מסתדרת עם עזרה עם הבן הקטן שלך ? יש לך בכלל עזרה ?
 

ORITI61

New member
האמת...

יש לי עזרה גדולה מבעלי וכמה שהוא כאן בשבילי וכמה שחמותי הייתה איתי אחרי הלידה אני לא צריכה להגיד שזה לא אותו הדבר כולן אחרי הלידה הולכות לאמא שלהן או שהיא איתן וגם אני נורא רציתי אבל מתמודדים אין ברירה
 
למעלה