אוף!!!!!!

[lolita212]

אוף!!!!!!

אני מרגישה הכי חרא שבעולם .. לא קורה לכם לפעמים???

 

[~דויד~]

אכן, נכון שזה כייף?

להרגיש חרא מבחינתי זאת הזדמנות ללמוד ולהשתפר. כי אם הכל היה סבבה כל הזמן, אז היה די משעמם.

 

[soulbird]

להרגיש חרה זה הכי סבבי בבי

כמו דיכאון ממש כף מומלץ

 

[אורלי_ל]

נכון, לדעתי דויד צודק ../images/Emo13.gif

אם לוקחים את כל מה שהוא כתב בהודעה. לא רק את החרא.

 

[שבילים]

קורה ועוד איך

במיוחד עכשיו. דמעות הכאב שלי רק מתחילות להתייבש. אבל הכאב עדיין נשאר. ולגבי מה שדוד אמר: אני רוצה להאמין שזה נכון. שבאמת מהחרא ייצא משהו טוב. רק שנראה שהחיים שלי זה ערימה ענקית של חרא שבתוכה אני צריכה למצוא את השוקולד. ומכיוון ששניהם באותו צבע, זה קצת קשה.

 

[אורלי_ל]

שבילים, נתקפתי סקרנות ../images/Emo108.gif

ועשיתי עלייך חיפוש (מקווה שאת לא כועסת) ומצאתי את ההודעה הזאת: אז אולי הכל זה עניין של משקפיים?

 

[שבילים]

לא אולי, בטוח

הבעיה היא שהמשקפיים משתנים בהתאם למצברוח. ולפעמים כשהמצברוח שחור גם המשקפיים שחורים ואי אפשר לראות את השוקולד. וכנ"ל כמובן גם ההפך...

 

[אורלי_ל]

את מסכימה שזה עניין של משקפיים?

אז במקום שהמשקפיים ישתנו בהתאם למצב רוח - אולי תנסי להשתמש באותו סוג של משקפיים לכל מצב - צלולים ונקיים? אני יודעת שזה נשמע תיאורטי, אבל באמת, כל דבר בחיים זה עניין של זוית ראיה. כשלשני אנשים קורה אותו דבר, רק הזויות ראיה שלהם שונות, גם התוצאה של האירוע תהיה שונה (משפט שלקחתי מהודעה יפה מפורום אחר). האם קרה לך שראית את המצב כ"שחור" באותו זמן, ואילו ממרחק של זמן ראית שהמצב שנחשב רע באותו זמן שימש לך בעצם מקפצה למצב נפלא?

 

[~דויד~]

חחחחח, גדולה ../images/Emo13.gif

 

[כוכבית2]

לשבילים-אין לך מושג כמה שאני מזדהה

וכבר מותשת, מתי מתי הסוף? אומרים שבסוף יהיה טוב אם נאמין. טוב אז אני מאמינה ועושה כל מה שאומרים, אבל ... לא קורה כלום, לא מרגישה טוב יותר, כל הזמן בדרך ובדרך... מתי אגיע?

 

[שבילים]

עכשיו, כשאני מרגישה יותר טוב...

שוב האופטימיות שבה איכשהו. אולי הדרך היא כזאת. רצופה עליות ומורדות. פעם אנחנו למעלה ופעם למטה, ופשוט צריך להשלים עם זה שזו דרכו של עולם. או להבדיל מכך, גם במצבים קשים, להזכר בדברים שעושים לנו טוב ולהשתדל מאוד לעשות אותם, גם אם זה קשה. ולהמנע מלעשות דברים שעושים לנו רע, אם לא באמת מוכרחים לעשות אותם. בכל אופן, לתת עצות זה הכי קל אבל בתכל´ס כל אחד מוצא לו את השביל שלו...

 

[כוכבית2]

קורה בהחלט ולצערי לעיתים קרובות

 

[איב פרידמן]

למעוניינים....

בלבול, כעס ועצב מתערבבים.. לא מספיק טוב לא מספיק מושלם, בכלל לא טוב ובטח שלא מושלם, רחוק מלהיות טוב... כולם מבטיחים שיהיה טוב, לכולם טוב..... רק לי לא. מתי יבוא היום מתי תבוא הגאולה כולם עוברים את הגיל הזה ? את המשברים האלו? אני בטוחה שיש כאלו שממש נהנים מהתקופה הזו אז למה אני מתייסרת.. זו אמורה להיות התקופה הטובה ביותר בחיי בלי דאגות, משכנתא, ילדים אז למה כל כך קשה לי לעבור את הגיל הזה גיל 16-17 למה כל כך רע לי? מעין כאב כזה בלב מועקה שלא מוכנה לרדת היא מחליקה בגרון ונתקעת שם... כשזה קורה אני לא יודעת מה לעשות איך להתגבר על העצב הזה ע ד לפני שבועיים התמלאתי באושר עילאי.. היה כל כך טוב.. ואז הצרות באות וכשהן מגיעות הן מגיעות בצרורות... וואי איזו התפרקות... איזה מוזר זה עשה לי טוב לעשות את זה, לרשום את זה... למרות שכרגע אני רואה הכל שחור אני יודעת שיהיה טוב... אני מקווה שגם אתם תצאו מהפסיביות הזו ולרגע תתבוננו מהצד.... ואז תבינו המצב לא כל כך נורא.... יהיה טוב!! אוהבת עד השמים ובחזרה! איב

 

[*אביבה*]

איב

אוהבת את מה שכתבת. אני וזכרת את כתיבתך מימי הפורום הצעירים ביותר. המועקה - כשהיא באה, תפני לה את המקום שלה. תני לה את הזמן שלה. ןאז...היא תעבור יותר מהר מאשר אם תלחמי בה. לא רק שיהיה טוב, כבר עכשיו טוב. תסתכלי מסביבך, רק טוב. באהבה.

 

[איב פרידמן]

אביבה אהובתי!!!!

אני יודעת שיהיה טוב אני בטוחה שיהיה טוב!!! אני לא יודעת מה קרה לי אולי זה בגלל שיום השנה לאזכרה של אבי ממש קרוב... אני מודה לך ממש(!) שהתייחסת למה שכתבתי משום מה לא העזתי לומר את מה שאני מרגישה עד שכתבתי פה בפורום... אני לא מפחדת או מתביישת להישבר ולהתפרץ אני רק דואגת לא לשכוח שמה שחשוב זה לקום אחרי הנפילה.... אובת עד אין קץ איב נ.ב- איך קראו לך אז בפורום?

 

[שבילים]

וואוו, זה היה גדול!

ממש התרשמתי והתרגשתי לקרוא איך ממש תוך כדי כתיבה, המצברוח שלך, או לפחות ההרגשה השתנו והשתפרו. זה מחזיר אותי לנושא המשקפיים, שהוזכר כאן בשרשור. ולגבי הגיל, טוב, כל גיל והצרות שלו. כשאנחנו ילדים קטנים אז הכי כיף כי אז אנחנו משוחררים כמעט לחלוטין מהמחשבות: מה יגידו עלינו ואנחנו עושים מה שאנחנו רוצים ומה שאוהבים. אבל מצד שני אנחנו תלויים בהורים ובמבוגרים הסובבים אותנו וזה מאוד מגביל. כשאנחנו בני נוער, זה הכי כיף. אנחנו מלאי אנרגיה לבלות, לרקוד, להתאהב (טוב, את זה אני לא יכולה להגיד על עצמי באופן אישי אבל אני מתכוונת כמובן למצב הנורמאלי) ולפרוח. אבל מצד שני יש מצבי רוח משתנים (כמו במקרה שאת מתארת), לחץ בלימודים, ריבים עם ההורים ועם האחים הקטנים וכו´. כשאנחנו מבוגרים זה הכי כיף. כי אז אנחנו יכולים לצאת לעצמאות. לעזוב את בית ההורים. למצוא עבודה שאנחנו אוהבים. לבנות את החיים שלנו כפי שאנחנו בוחרים ורוצים. אבל מצד שני יש בעיות של: שכר דירה/משכנתא. פרנסה. לחצים בעבודה. קונפליקטים עם בני הבית (שותפים לדירה למשל, במקרה שלי). כשאנחנו כבר זקנים זה הכי כיף. למעשה אנחנו שוב כמו ילדים. אנחנו כבר לא עובדים. יש מי שדואג לנו. יש לנו זמן לעצמנו. ואנחנו יכולים לשחק במשחקים שאנחנו אוהבים, או סתם ללכת לטייל. והנכדים באים ומרעיפים עלינו אהבה וחום. אבל מצד שני אנחנו כבר חלשים ומוגבלים. ושוב, כמו אז, כשהיינו ילדים קטנים, אנחנו שוב תלותיים. כך שלכל גיל יש תרגיל...

 

[איב פרידמן]

שבילים המדהימה!

וואוו גדול בחזרה הראת לי בצורה מדהימה איך לכל גיל יש את היתרונות והחסרונות שלו... זה כל כך נכון וממש הייתי צריכה לשמוע את זה!!!! תודה רבה!! אין זמן טוב יותר להיות מאושר מעכשיו!!! עם כל העצב והכאב... אוהבת ושולחת אלפי חיבוקים ונשיקות איב

 

[שבילים]

איזה כיף לקרוא את זה ../images/Emo13.gif

תמיד כיף לדעת שעשיתי למישהו להרגיש טוב. כי ככה אני גם גורמת לעצמי להרגיש טוב. לכן, אני שולחת לך גם כן סל מלא בחיבוקים ועוד סל אחד בשביל הנשיקות ואם יש לך כוח לסחוב אז עוד אחד, בשביל החיוכים.