אוף

[gcnet]

אוף

מכירות את זה שרע לכן, ואתן יושבות בחדר עם הטלפון ביד וכל מה שאתן רוצות לעשות זה פשוט להתקשר לאדם אהוב ולהגיד לו רע לי עכשיו, אני בבעיה, תעזור לי. אבל פשוט לא מוצאות את האדם הנכון לזה אז לא מתקשרים, ונשארים עם הבעיות לבד... ויש לי את הידיעה שאנשים אוהבים אותי ואני לא באמת לבד, אז למה אני לא מוצאת את המישהו הזה מבין כל האנשים שמסביבי, רק אדם שיעזור לי שטיפה קשה... ואז אני עוד צריכה לשמוע בדמיון את הפיסכו' שמשחקת איתי משחקים של ילדות בכיתה ו' ורק בגלל שאני לא משתפת איתה פעולה היא צריכה להגיד משפטים כואבים כ"כ כמו "את באמת לבד..." אני פשוט פקעת עצבים וכל דבר קטן גורם לי לבכות ולהתעצבן, אבל לא רואים את זה עליי בכלל כי אני רק לבד, רק לבד, רק שהחדר התרוקן מאנשים, רק שהדלת נסגרה ונשארתי- לבד רק אז אני נותנת לזה לקרות חרא גם כן חופש...

 

[אשבל1]

היי,

לצערי מכירה את התחושות שאת חווה מצויין, הנחמה היחידה היא שזה עובר עד הפעם הבאה, אז תהיי חזקה ותנסי בכל זאת ליצור קשר עם מישהו שאת סומכת עליו שיידע להקשיב, או פשוט, אנחנו כאן, תמשיכי לכתוב..

 

[MommyHug]

כן כן כן....../images/Emo10.gif

אם אני מכירה? כל כך!!!

לא הבנתי לאילו משחקים את מתכוונת שהפסיכו' מנסה 'לשחק' איתך. ובאיזה טון היא אומרת שאת באמת לבד? אמפטי? ציני? משפטים כאלו הם כמו סכין בלב בשבילי... אני יכולה להיות מוקפת במליוני חברים וחברות, ולהרגיש כל כך אבל כל כך לבד...

 

[איחוד האחת]

שלום לך...

בטוחה שכולנו זוכרות הרגשה כזו או דומה לה. אין תחליף לאף אדם וודאי לא לאם. אבל אומר לך משהו שאולי ישמע מוזר היום... אינך לבד לעולם, יש לך את עצמך. וכן, אני יודעת שלא לזאת התכוונת, ואני יודעת שזה לא נראה או נשמע מספיק ברגעים שאנחנו זקוקות למישהו. שיקשיב, שיעודד, או סתם יהיה שם בשבילנו. ואני בטוחה שיש לך רבים כאלו המוכנים להיות שם בשבילך,אך הם אינם מספיקים כי את רוצה מישהו אחר... יודעת ומבינה. כשבני הבכור היה קטן הוא חלה באדמת והדביק אותי, אני כמובן לא הסתפקתי באדמת והסתבכתי בדלקת פרקים. התקשרתי לדודתי שתבוא לעזור לי עם הילד בזמן שהייתי מאוד חולה, והיא אמרה שתבוא אך לא באותו היום כי לא הסתדר לה... נעלבתי ונפגעתי עד עמקי נשמתי, האשמתי אותה בכל מה שעלה על דעתי באותם רגעים, ואז היא אמרה לי משפט דומה לזה "את צריכה להבין ולהתרגל לעובדה שאכן אין לך אמא ואת לבד ..." לא דיברתי איתה מספר חודשים העלבון היה צורב, לא לזאת ציפיתי ממנה, אבל לאחר זמן מה כשהכעס נרגע, הבנתי אז שהציפיות היו שלי וכל שרציתי היה באמת את אמי לצידי ואת זה איש לא יכול היה לתת לי... המשפט הזה שלה נתן לי את הכוח להגיע למקומות אחרים, ועד כמה שזה מוזר הוא חיזק אותי דווקא, לאחר שהתגברתי עליו ובחרתי לקחת אותו למקום אחר... כשקיבלתי את הדברים, למדתי לעזור לעצמי. מבינה כל כך את הרגשתך, את צעירה עדיין וכל כך רוצה וזקוקה לאוזן קשבת ולאמך לצידך, אבל עם עובדות לא ניתן להתווכח, ולפעמים צריך פשוט ללמוד ולקבל את הדברים. ובאשר לפסיכו', היא הרי אומרת את הדבר האמיתי, את רק לא ממש רוצה לשמוע אותו... ואם אינך משתפת פעולה אז למה בכלל את הולכת לטיפול? הדברים צריכים להתאים לך ולרצונך ואם אינך מרגישה בנוח איתה נסי לשוחח איתה על כך. מקווה שתקבלי את הדברים מהמקום שהם נאמרו לך. ואנחנו כאן תמיד בשבילך...

 

[סְקָאלִי]

אין כמעט מה להוסיף על דברי איחודית

רק לומר שאני מבינה, והלזכיר לך שאת תמיד יכול הלבוא לפה לקבל חיבוק חם, כי את הקטנטונת שלנו, וגם - להציע לך לכתוב. האם את כותבת? יומן, בלוג, משהו? אולי כדאי לנוסת, ייתכן שזה יסייע קצת לפרוק. וגם, קחי בחשבון שיצאת עכשיו לחופש, וחופש, עם כל הטוב שבו, יש בו גם "ריק" גדול, ולכל ריק יש נטיה לשאוב לתוכו דברים ... גם הרגשת בדידות, לבדיות, וריקנות ... אז לא שאני חושבת שזה רע להתמודד עם המחשבות והתחושות שאת מתמודדת איתן עכשיו, אבלאולי כדאי לתכנן מראש גם כמה תכניות כיפיות לחופש? בכל מקרה, בובי, אנחנו כאן בשבילך, את זוכרת, נכון?