אוף

[נורמה לית]

אוף

אין לי כוח. בטח אתם מקבלים המון הודעות ביום עם משפטי פתיחה כאלה... אני לא מצליחה בחיים ,כל מה שאני עושה לא הולך לי , אני לא מוצאת עבודה , לא מצליחה בלימודים והדבר היחיד שהיה לי טוב בחיים -בן זוגי - עזב אותי. שיניתי את השם ,אולי יהיה יותר טוב ואז התברר לי שהשם בכלל לא מתאים לי ולא טוב . לא יודעת איך לצאת מזה ,מיואשת לגמרי , מתעוררת מאוחר בבוקר , בשביל מה לקום? עוד פעם ללכת לקניון לחפש עבודה ויגידו לי "נחזור אלייך" ולא יחזרו? שוב להציק לחברות כוח האדם שיגידו "אם יהיה משהו מתאים נודיע לך?"? איך יוצאים מזה? יושבת כל היום בבית ואוכלת , לוקחת תרופות פסיכאטריות ,לא מצליחה לתקשר עם חברות , אני מנסה ולא הולך לי . הכרתי חברות וניתקתי איתם קשר כי הרגשתי שהן לא טובות לי , הן מרכלות ומברברות כל היום ויש להן מה להגיד על כל אחת - בטח גם עליי. ואני לבד ,כל היום לבד.

 

[להבה ירוקה]

ברוכה הבאה ../images/Emo20.gif

מעגל סגור. זה מה שאני חשה ממה שכתבת. דבר מוביל לדבר, ובסוף יוצא שלא זזים מהבית והכל נראה חסר טעם. אבל יש בך רצון לצאת מהמעגל הזה. כי את כותבת שאת מנסה לקשור קשרים, ולוקחת תרופות, ויוצאת (גם אם זה לקניון). בכל אלה אני רואה נסיונות טובים מאד - שבסוף יישאו פרי. יכול להיות שחלק מהתקופה הזו נעוץ בעזיבתו של בן זוגך. אולי את בתקופת "אבל" ואין מה לעשות - צריך לעבור גם את זה. בכל מקרה, חשבתי על שני דברים להציע לך. אחד מהם - זו התנדבות. דובר בפורום הרבה על התמורה שמקבלים מהתנדבות. אז לפחות עד שתמצאי עבודה, זה יכול לתת לך סוג של מסגרת (אפילו אם זה פעם בשבוע), והמון טעם לחיים. ופתאום זה לא - לצאת לקניון, אלא להרגיש שזקוקים לך, להרגיש יעילה. יש המון סיפוק. הדבר השני - יש המון סדנאות היום, לפיתוח מודעות, או קורסים בכל מיני נושאים. אלה מקומות נפלאים לפגוש את עצמך, וגם להכיר אנשים עם מכנה משותף. ושוב, יש כאן סוג של מסגרת, משהו שנותן טעם לחיים. ותמשיכי עם ההצקות לחברות כ"א. זה יעבוד בסוף. כל הכבוד על ההתמדה.

 

[נורמה לית]

כל החיים אני מתנדבת

הפסקתי לפני כמה חודשים בגלל הלימודים . הכל עשיתי כדי לצאת מהבית , אני מתנדבת כבר שנים אבל מספיק אני חייבת למצוא עבודה ולהתקדם. חשבתי שמההתנדבויות אני אתקדם אבל כמה שהייתי טובה הם העדיפו עובדות עם תואר. בקשר לקורסים , זה עולה כסף ואין לי כרגע. בן זוגי אולי תרם לנפילה אבל המעגל הזה קיים כבר המון שנים , גם כשהייתי איתו . תמיד נפלתי וקמתי נפלתי וקמתי כשנפרדנו (יותר נכון כשעזב) נפלתי שוב ועכשיו אני מנסה לקום ולא יודעת כבר מה לעשות

 

[להבה ירוקה]

מממ...

האמת היא, שאין פתרונות קסם. הפתרון נמצא בתהליך עצמו. תהליך שאנחנו יוזמים אותו וגורמים לו לקרות. זה שאת נופלת וקמה - זה משהו מאד טבעי. יכול להיות שהנפילות מאד קיצוניות - ואז שווה לברר למה זה כך, אולי בעזרת יעוץ מקצועי ולא רק בעזרת טיפול תרופתי. אני מאמינה שאם ישנה שיגרה שלא עובדת, אז מה שיעבוד הוא להחליף בשיגרה הזו חלק מהמרכיבים שלה. כמו עניין הקורסים. אם תוסיפי אל תוך חייך איזה שובר שיגרה מעניין, יכול להיות שזה יפתח לך עולם חדש. את צודקת בכך שזה עולה כסף. יכול להיות שיש דברים זולים יותר ומתאימים לתקציב. מנסיוני האישי, גם לשבת בבית ולאכול כל היום - עולה כסף. דיכאון וחוסר מעש ממש לא גורמים לחיסכון בתקציב. אולי תכתבי אילו דברים מעניינים אותך. מה זה שובר שיגרה בעיניך. הרעיון הוא לנסות ולצאת מהחשיבה השלילית ולנסות לעבור לחשיבה פרודוקטיבית יותר: מה אני כן יכולה לעשות , ולא: מה אני לא יכולה לעשות.

 

[opalit]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

מה שלומך? לדעתי את צריכה למצוא את הדבר שהכי מעניין אותך, מדבר אלייך וללכת עליו. אם זה לימודים אקדמאים, אם זה טיול גדול, סדנאות זה תמיד טוב אבל אם אין לך כסף אז תשאירי את זה קצת בצד, אבל תבררי איזו סדנה מעניינת אותך ומה המחיר. שם גם תוכלי לפגוש אנשים חדשים. לגבי העבודה אל תתייאשי תבדקי כל יום ולא רק בקניון, בחניות בבייביסיטר ובכל מה יעלה על דעתך ולו רק בשביל לעבוד זה ישכיח ממך קצת. ולגבי התרופות אולי הן לא מתאימות לך? בדקת? אני מכירה המון אנשים שמחליפים תרופות מהסוג הזה כל כמה חדשים עד שמגיעים לנכונה. ספרי כאן אם בא לך.