אוף!
כתבתי מקודם הודעה ארוכה ארוכה ורגע לפני השליחה היד שלי גלשה לכיוון ה X וסגרה את החלון. בכל מקרה-הנה גרסה עלובה ותמציתית אתמול לא נגעתי בחומר בכלל. ניסיתי להמנע כמה שיותר ממחשבות על הבחינה. מסתבר שבלילה זה לא ממש אפשרי,והתת מודע מתחיל לצוף באויר. חלמתי.חלמתי שאני יושב בכיתה חמה,אפלולית עם אור אדום (סטייל הפרק עם המסעדה המאירה ב"סיינפלד"). מתקרב לכיוון הכיסא הצדדי החורק בהחלט. ברגע הישיבה צועקת הבוחנת. "התחילו". אני משמיע זעקת "רגע" קטנה,אך זה לא עוזר. את הבמחן פותח כמובן חלק כמותי,שלמרבה הפתעתי מתחיל בשאלה 8 ולא 1. זיעה קרה מצטברת על המצח. אני מגשש כמו עיוור בכיתה החמה והסגורה לעבר הבוחנת. הבוחנת אומרת -זה מה יש!,תמשיך.. אני ממשיך. כל קשר בין שאלה מתמטית לשאלה בפרק כמותי זה הוא מיקרי בהחלט.במבחן הזה אין נעלמים.אין משוואות.אין מספרים. הן נראות יותר כמו שאלות פילוסופיות על נושאים שברומו של עולם. אני ניגש שוב לבוחנת.הפעם היא אומרת שאני אקבל תוספת של 25 דק' לבחינה. על כל פנים-אני ממשיך. אחרי מאמצים רבים,אני כבר בשאלה 9. הבוחנת מחליטה שההווי בבחינה אינו מספק,ומוציאה רדיו טייפ. אני פעור. מוזיקה מתנגנת ברקע (לא זוכר איזו).להתרכז אני כבר לא מסוגל. אני מתחיל לאסוף את הדברים, צורח עליה, מקלל ויוצא מהכיתה. הולך לחדר המנהל(המבחן התקיים בבית הספר היסודי שלי) וקורע את מיתרי הכל. בום.התעוררתי.
כתבתי מקודם הודעה ארוכה ארוכה ורגע לפני השליחה היד שלי גלשה לכיוון ה X וסגרה את החלון. בכל מקרה-הנה גרסה עלובה ותמציתית אתמול לא נגעתי בחומר בכלל. ניסיתי להמנע כמה שיותר ממחשבות על הבחינה. מסתבר שבלילה זה לא ממש אפשרי,והתת מודע מתחיל לצוף באויר. חלמתי.חלמתי שאני יושב בכיתה חמה,אפלולית עם אור אדום (סטייל הפרק עם המסעדה המאירה ב"סיינפלד"). מתקרב לכיוון הכיסא הצדדי החורק בהחלט. ברגע הישיבה צועקת הבוחנת. "התחילו". אני משמיע זעקת "רגע" קטנה,אך זה לא עוזר. את הבמחן פותח כמובן חלק כמותי,שלמרבה הפתעתי מתחיל בשאלה 8 ולא 1. זיעה קרה מצטברת על המצח. אני מגשש כמו עיוור בכיתה החמה והסגורה לעבר הבוחנת. הבוחנת אומרת -זה מה יש!,תמשיך.. אני ממשיך. כל קשר בין שאלה מתמטית לשאלה בפרק כמותי זה הוא מיקרי בהחלט.במבחן הזה אין נעלמים.אין משוואות.אין מספרים. הן נראות יותר כמו שאלות פילוסופיות על נושאים שברומו של עולם. אני ניגש שוב לבוחנת.הפעם היא אומרת שאני אקבל תוספת של 25 דק' לבחינה. על כל פנים-אני ממשיך. אחרי מאמצים רבים,אני כבר בשאלה 9. הבוחנת מחליטה שההווי בבחינה אינו מספק,ומוציאה רדיו טייפ. אני פעור. מוזיקה מתנגנת ברקע (לא זוכר איזו).להתרכז אני כבר לא מסוגל. אני מתחיל לאסוף את הדברים, צורח עליה, מקלל ויוצא מהכיתה. הולך לחדר המנהל(המבחן התקיים בבית הספר היסודי שלי) וקורע את מיתרי הכל. בום.התעוררתי.
