אוף.

[נוגה 1234]

אוף.

מנסה לא להקיא. מנסה לא לפגוע. שונאת שונאת שונאת.
אני מרגישה כלכך שמנה..........
התנאי לטיפול מרפאתי (שבחמישי נראה אם בכלל יקבלו אותי) זה בלי הקאות. ובלי פגיעה. ובלי פעילות גופנית.
ולאכול תתפריט שנתנו לי. זה פי אלף ממה שאכלתי עד עכשיו. אפילו שהם אמרו שזה הדרגתי, שזה אפילו לא תפריט לדיאטה.
אבל אני מרגישה כלכך כלכך שמנה.........
כלכך רוצה פשוט ללכת ולהקיא.............. כמעט כמו שאתמול בלילה כלכך בכיתי ורציתי לפגוע..... אבל החזקתי את עצמי......
ואני יודעת שאם אני אקיא זה יהרוס הכל. אני אפר תהבטחה. אבל אני כלכך לא יודעת איך להתמודד עם לא להקיא................
אני יודעת כמה יש לי להפסיד. וזה מפחיד. נורא. אבל.... אני רוצה לרזות. לא רוצה להשמין. איכס איכס שונאת את עצמי כלכך עכשיו..............
דייי...... לא יודעת כבר מה לעשות........
אתמול הייתה פגישה עם מנהלת המחלקה..של האשפוז המלא.... והפגישה איתה רק גרמה לי לבכות..... כי היא עוד יותר הדגישה כמה אני יכולה לבחור ואו ללכת לעולם של הכשרון והפוטנציאל והמוזיקה והאמנות או לעולם של הפסיכיאטריה ואשפוז..... אבל איכשהו יצאתי מהפגישה איתה רק בהרגשה שאין מה לעשות, כי אשפוז זה לא אופצייה, וטיפול מרפאתי זה רק בתנאים המגבילים האלה...... והיא עוד אמרה שהיא מבינה למה המרפאה לא קיבלה אותי.... אבל היא גם אמרה שלדעתה ההפרעת אכילה זה רק עוד סימפטום למשהו יותר כוללני, ומורכב, ושהיא לא בטוחה אפילו שזה נכון לעשות טיפול ממוקד רק להפרעת אכילה...
ואני לא מסוגלת לאכול תתפריט שנתנו לי. באמת שאני משתדלת. אפילו אכלתי היום יותר מבד"כ. וכבר יומיים שלא הקאתי. נכון שאפילו שאמרו לי לא לעשות ספורט בכל זאת עשיתי.. אבל רק קצת..... רק מהמחשבה של לאכול היום עוד ארוחה אני רוצה לפגוע בעצמי....... פשוט לא מסוגלת.......
לא משנה...... סליחה שאני חופרת...........

 

[פרפר בתוך אגרוף]

נוגה

אם את רואה שאת יכולה ללכת בשני מסלולים,
מה מושך אותך למסלול הזה של החולי?

 

[נוגה 1234]

חולי

זה לא מושך.. זה שני מסלולים בו זמנית.. כשאני הכי הרבה הורסת את עצמי, אני גם הכי הרבה בונה את עצמי...
כי כן, אני לא אוכלת כמעט כלום. ומקיאה. ופוגעת. אבל באותו זמן אני גם בונה את עצמי-- כל יום ישלי חוג של מוזיקה, הרכבים, הלחנה, כתיבה. כל יום כמעט מציירת ומצלמת. וכן, אני פחות או יותר חיה על קפה, אבל אני לומדת ומשקיעה. וזה גם מה שמחמיר את זה.... את הקטע עם האוכל....
ובבצפר אני מתפקדת..... כאילו.... כן, בגלל הפיגוע יצא לי ממש לבכות בבצפר מול כולם.. וממש שנאתי את זה.. אבל ככה-- אני אף פעם לא נותנת לאפחד לראות כשקשה, אפילו שבשניה שהיה פיגוע ושהתחלתי לבכות ולהתפרק ידעתי שבשניה שאגיע הבייתה אפגע בעצמי... ובגלל זה ממש ניסיתי לדחות תהגעה הבייתה.... והפרתי תהסכם, תהבטחה......... ואני אפילו מפחדת להגיד על זה......... כי אני מפחדת שישלחו לאשפוז. ואפילו שפגעתי, זה היה רק קצת...... והקאתי-- והפרתי עוד הבטחה, ועוד הסכם. ולא עמדתי בכלל בתפריט, שהדיאטנית התנגדה לו, כי היא אמרה שזה אפילו לא תפריט לדיאטה. וירדתי עוד במשקל... והיא אמרה שיש לי כמה ימים על תנאי, עד לשני. ושאם אני יורדת עוד אז פשוט היא לא תקבל אותי. ואני מנסה להכריח את עצמי לאכול. באמת שאני מנסה. אבל אז אני מקזזת את זה עם ספורט........ וזה מרגיש כאילו קצת זה כבר לא בשליטה שלי...........
ואולי מה שמושך אותי למסלול של החולי זה הרצון להיות יפה........ להיות רזה........ אוףף לא משנה..........

 

[קולדון]

ט

לרצות להיות יפה ורזה זה לגיטימי וטבעי.
אבל.... מה בדיוק תעשי עם היופי והרזון הזה, כשזה לא מגיע באופן טבעי?
כמה זמן תוכלי לחיות ככה, נראה לך? כמה זמן תוכלי לחיות על קפה מה שנקרא? אי אפשר באמת לתפקד לנצח על תת תזונה כזה.
את אולי לא מרגישה את זה עכשיו, אבל מותק- אין בך שום דבר שונה משאר האנשים, ואת לא תוכלי לחיות ככה בלי שהמערכות בגוף שלך יתחילו להשתולל ולהתחרפן.


לרצות להיות יפה ורזה זה בעצם רצון לאהוב את עצמך. אבל לאהוב את עצמך רק במשקל x שאומר שאת בעצם לא אוכלת, מקיאה, פוגעת בעצמך, מקזזת בספורט... זו לא אהבה, זו התעללות.
לא נראה לי שאת צריכה את העונש הזה. מה קרה? מה שווים החיים היפים והרזים האלו אם את כל הזמן סובלת, פיזית?
וכמובן, ככל שאת אוהבת את עצמך פחות הסבל הזה נראה לך טבעי ולגיטימי...
מה שהטיפול אמור לעזור לך לעשות- זה לקבל את עצמך ואת מי שאת אמורה להיות. את הגוף הטבעי שאמור להיות לך, כזה שתוכלי לתפקד איתו, להתבגר, לחיות באמת חיים. את אולי לא חושבת על העתיד- אבל רק לשניה, היית רוצה להיות בהריון מתישהו, להביא ילדים? נראה לך שעל תפריט של קפה כל היום הגוף יהיה מסוגל לעמוד בזה?
עכשיו את צעירה והגוף שלך סוחב. זה לא באמת פתרון שאפשר לבנות עליו לטווח הארוך. כמו כל האנשים- הגוף שלך יתפרק אם לא תטפלי בו כמו שצריך..

 

[נוגה 1234]

קולדון..

כשאני לא אוכלת, אני לא סובלת.... להיפך, כשאני אוכלת, אז מגיע הסבל האמיתי. אני נגעלת מעצמי. אני מרגישה שמנה. אני פוגעת. או מקיאה. אני שונאת את עצמי. כבר התרגלתי לחיות על קפה, ודווקא כשאני אוכלת אז אני לא מרוכזת. אני כבר מחזיקה ככה חצי שנה. ונכון שלפעמים ישלי כזה חולשה, ואינלי כוח, אבל אז אני שותה עוד קפה, או שניים וממשיכה את היום. אני כבר אפילו לא רעבה. והיום כשאכלתי, הרגשתי כלכך שמנה..... מתחילת הארוחה כבר ידעתי שאקיא, אז כבר אפילו שלא הייתי רעבה המשכתי לאכול, רק כדי שיהיה יותר קל להקיא אחר כך.... אני לא יכולה לאכול ולא להקיא. פשוט לא יכולה. זה מרגיש לי מוזר, זה לא מרגיש לי בסדר.... ויש שני מקומות שזה כזה בתהליך של אבחון ועל תנאי.... ובאחד מהם, בגלל שביומיים ירדתי דיי הרבה במשקל,באמת שאינלי אפילו מושג איך, כי המשקל אולי מראה את זה אבל אני לא רואה את זה.. בכל מקרה, לא עמדתי בתפריט שאפילו לא הוגדר כתפריט דיאטה.... והיא אמרה לי שאם עד שני אני לא אוכלת לפי התפריט בלי התחכמויות אז היא פשוט תגיד לי שלום ובזה זה הסתיים. ובגלל זה ניסיתי לאכול, ניסיתי, אבל הקאתי.... והפרתי עוד הבטחה..... ואני מפחדת להגיד לה את זה אפילו, מפחדת לרשום את זה ביומן אכילה.....אני מפחדת שאני הורסת את הגוף שלי. אבל אני פשוט לא יודעת איך להפסיק, ומצד אחד אני מאוד רוצה לא להרוס את עצמי. אבל מצד שני, אני לא בטוחה עד כמה אני רוצה להפסיק... כאילו יש כזה פיצול.... כי אני עדיין רוצה לרזות............
-סליחה על החפירה-

 

[קולדון]

טריגר....!

קודם כל- את לא יכולה את התוצאות של אי האכילה שלך, מהסבל הזה.
אלא אם כן את מאוד נהינית להיות במרפאה, עם דיונים על אישפוז,
או אולי את ממש נהינת לפגוש את האסלה כל כך מקרוב כל כך הרבה פעמים.. כל האובססיה הזו, הפחדים, החרדות, ההרס- כל זה קורה כרגע כי את לא מיישרת קו עם העולם בכל מה שקשור לאכילה.
אם היית אוכלת בריא ונורמאלי, לא היית נמצאת במצבים האלו כרגע, נכון?


דבר שני- את אולי כרגע לא מרגישה את הסבל הזה, כי את חיה על זמן שאול. את כותבת שאת חצי שנה ככה ויכולה להסתדר על קפה ליום. זה רק בגלל (אך ורק בגלל) שהגוף שלך מתקיים על עצמו, יש לגוף מאגרים שהוא שומר למצבי חירום- כמו מלחמה למשל, בקטע השרדותי. ואת יכולה לחיות ככה (עדיין) בלי להתעלף כל הזמן, בלי לאבד עניין בכל מה שקורה לך חוץ ממה אכלת, בלי לחיות על בחילות יומיומיות, בלי למות מקור, בלי לאבד את השיער על הראש מצד אחד ולגדל אותו במקומות מוזרים מצד שני (שעירות יתר של אנורקסיה, יש דבר כזה..)... בלי לדפוק את מערכת העיכול שלך לחלוטין כך שלא תוכלי כבר לא להקיא כי זה יקרה עם רפלקס אוטומאטי של הגוף שלך (כן, זה מפחיד..)

רק בגלל שעוד לא עבר מספיק זמן.
את רוצה להגיע למקומות האלו? שלא יהיו לך אשליות- אם את ממשיכה ככה, זה מה שיקרה. המכניקה של הגוף האנושי ומה שיקרה לו אם לא נותנים לו את הדברים הבסיסיים שהוא צריך כדי להתקיים..

 

[נוגה 1234]

תוצאות...

היי..
חלק מהתופעות שתיארת אני כבר מכירה מקרוב.... הנשירת שיער.... המחזור שכבר כמעט הפסיק.. הקור שחודר.... כלכך עד שאפילו שאני עם שלושה סווצ'רטים הציפורניים שלי כמעט סגולות מקור....
ולא, אני לא נהנית מלהיות במצבים האלה. זה הקטעים שמפחידים אותי. שגורמים לי לשנוא את עצמי עוד יותר, אם זה בכלל אפשרי.
ואני לא רוצה להגיע למקום יותר גרוע. בכלל לא. להיפך, אני מפחדת. ואני מנסה לאכול. באמת שאני מנסה. בשישי אכלתי בפעם הראשונה מזה מלא זמן ארוחה עם כל המשפחה, אבל ישר אחרי הארוחה, כמה שלא ניסיתי וכמה שלא השתדלתי, פשוט נכנסתי לשירותים והקאתי... והפרתי תהבטחה. ואולי אני לא רוצה מספיק. אולי זה פשוט עניין של כוח רצון וזה באשמתי כי אני לא מספיק רוצה. יש תמיד קונפליקט כזה, שני קולות, הקול שרוצה להבריא, ומנסה לאכול, והקול שרוצה לרזות ונגעל מעצמו ושונא את עצמו כלכך.. ואיכשהו הקול השני תמיד מנצח. אבל אם אני לא רוצה מספיק, אם אני לא עוזרת לעצמי, איך אחרים יוכלו לעזור לי..?
מחר ישלי פגישה באחד המכונים, שהתחלנו שם אבחון, שהרופאה אמרה ,אחרי שירדתי במשקל די הרבה ביומיים, אינלי מושג איך, אני לא רואה את זה אפילו, היא אמרה שמחר היא תחליט אם אני מתאימה לשם או לא. ואני אתאים לשם רק בתנאי שאוכל לפי התפריט, לא ארד, לא אקיא, לא אפגע. ואם זה אפשרי בכלל, הפרתי את כל ההבטחות, כמעט. אפילו שממש השתדלתי. אבל אני מפחדת להגיד.....

 

[פנס כחול]

הי את

לא בטוח שמה שאכתוב כאן יתאים למה שקורה איתך, אבל אולי. אז כותבת.
אני רואה כאן שהרבה כתבו לך מה עלול לקרות לך אם תמשיכי ככה להתנהג עם הגוף שלך. ואולי זה לא מה שאת מחפשת לשמוע, אולי את לא בטוחה בכלל שזה מה שקורה לך, שזה מה שיקרה לך. אולי את לא בטוחה בכלל שמגיע לך טיפול כבר עכשו, גם בלי שתגיעי למצב חמור יותר? אז כן, מגיע לך גם היום הרבה יותר ממה שיש לך. וכמה שאת מצליחה לעשות דברים שמהנים אותך עדיין את יודעת שהיית יכולה לחיות יותר טוב, נכון? ויש דרך להגיע לזה, גם עכשו. גם אם לא הגעת למקום יותר קשה. אפילו אם נראה לך שאת עדיין לא ממש רוצה לוותר, יוכלו לעזור לך, אם רק תבקשי. יכול להיות יותר טוב מעכשו.

 

[נוגה 1234]

היי

חלק מהדברים כבר התחילו לקרות לי..... כמו השיער שנושר... המחזור שכבר כמעט הפסיק.... והקור שחודר כלכך...... שכמו שהילדה שיושבת לידי טורחת להזכיר לי למה, שלטענתה "אין לך מספיק בידוד, כי אין לך מספיק שכבות שומן בגוף".. תודה באמת..
עכשיו התחלתי טיפול.. כאילו יש שני מקומות שעכשיו אני בתהליכי אבחון , לבדוק אם זה מתאים בכלל.... בשניהם היה התנאי שאני לא אפגע ולא אקיא. אבל הפרתי, את שני התנאים. ואני מפחדת אפילו להגיד על זה.....ומחר הפגישה במקום אחד, שבחמישי הרופאה אמרה שירדתי במשקל הרבה ועוד רק ביומיים.. ובאמת אינלי מושג אפילו איך זה קרה... אבל היא נתנה לי תנאי שעד מחר אם אני לא אוכלת לפי התפריט, שלטענת הדיאטנית הוא אפילו לא תפריט דיאטה, אבל לי זה נראה מלא, פי אלף ממה שאני אוכלת. אז אם אני אוכלת את זה, ולא יורדת, ולא מקיאה ולא פוגעת אז היא תתן לי להשאר שם. ואם לא- אז לדעתה זה לא מתאים למסגרת מרפאתית. ואני רוצה לטפל בזה. עכשיו אני כבר אפילו לא מצליחה להכחיש את זה, כי באמת יש רגעים שאני מפחדת שאני הורסת את עצמי. אבל אני בשום פנים ואופן לא רוצה אשפוז. ובגלל זה אני לא יודעת מה לעשות-- ואם לספר שהפרתי תהבטחות......................
ולפעמים אני קצת סקפטית בקשר לכמה אני רוצה להבריא. כי זה כאילו יש שני קולות-- קול אחד שרוצה להבריא ורוצה לאכול ולא רוצה להרוס את עצמו... וקול שני שלא מוכן להכניס אוכל לפה, רק רוצה להקיא, רק רוצה לרזות.. ואיכשהו ברוב הגדול של הפעמים, הקול השני מנצח.......... אז.. אולי אני פשוט לא רוצה מספיק? ואיך יוכלו לעזור לי אם אני לא אעזור לעצמי? אם אני לא רוצה מספיק..?
-סליחה על החפירה-

 

[פנס כחול]

שתי הקולות..

לכולן כאן יש את שתי הקולות, והרבה פעמים באמת הקול החולה מנצח. ומהמקום של הקול הבריא זה המקום של לבקש את העזרה. שזה אומר לתת גם לקול הבריא התייחסות, לתת לו את המקום להשמיע את הרצון הבריא. זה הטיפול.

 

[נוגה 1234]

אבל......

אבל אם מחר אני אשמיע את הקול הבריא, שבאמת רוצה טיפול ועוד יגיד שלא עמדתי בהבטחה אני מפחדת שהיא תשלח לאשפוז...............

 

[פנס כחול]

ואולי שמה באמת יוכלו לעזור לך יותר

ולהתגבר על הקול החולה?