אוף:(

אוף:(

נמאס לי, ממש קשה לי בבית ספר אין לי חברות בכיתה ואני מרגישה ממש לבד אין לי מה לעשות בהפסקות רוב הזמן(יש לי חברה טובה בכיתה מקבילה לפעמים אני הולכת אלייה אבל זה לא פותר את המצב..) שנה שעברה הייתי בטיפול CBT בגלל חרדה חברתית ומחשבות טורדניות זה מאוד עזר לי אבל עדיין בתחום ההתנהגותי הייתי עצורה(למרות שפחות) זה כאילו בתחום הקוגנטיבי זה מאוד עזר ואני מרגישה יותר מפוקסת כזה אבל בתחום ההתנהגותי של ליזום קשרים חדשים זה עדיין לא בא לידי ביטוי.. וגם שנה שעברה ישבתי ליד מישהי שהייתה ממש נחמדה ועכשיו היא עברה כיתה..ובזכות זה שישבתי לידה הרגשתי יותר ביטחון ועכשיו אני יושבת לבד וזה נורא מפרע לי(ואני גם מפחדת שישבו לידי כי אז לא יהיה לי מה לדבר וכאלה..) אני פשוט מרגישה שמה שאני עושה הוא נורא לא הגיוני כי הוא גורם לי סבל ואני לא רוצה שזה יהיה ככה..שאני נמנעת ובורחת מלהיות בכיתה ואני נורא מפחדת לגשת ולדבר כי כבר כולם חברים וזה מרגיש לי מוזר..אני פשוט לא יודעת מה לעשות. ואני כועסת על אמא שלי שהיא כל כך אטומה וכל המצב הזה הוא בגללה ובגלל החינוך שהיא נתנה לי וזה נורא כואב לי (שהיא לא תומכת והיא נורא לא מחוברת רגשית..) חשבתי ללכת לקורס של פחד קהל(יש בסוכות ל6 שעות כל יום במשך 4 ימים וזה נשמע לי קצת מאיים כל כך הרבה זמן וגם עם אנשים שאני לא מכירה ובגלל שזה לפרק זמן קצר אני לא יודעת כמה זה יהיה אפקטיבי..) ואולי גם לרקפת שזה קבוצה של נוער עם חרדה חברתית אבל אני מתביישת>< וגם הייתי בטיפול פסיכולגי שנתיים (שהיה חינם )שהוא גם מאוד עזר לי וסיפק לי תמיכה רגשית אבל הוא נגמר..וזה נורא מבאס ובאמת שאני לא יודעת מה לעשות כי אני מרגישה נורא לא בשליטה במצב(בכיתה..) ואני נורא רוצה שיהיה לי יותר טוב חברתית אבל אני לא יודעת איך.. אני חושבת שאני באמת צריכה יותר חוויות חיוביות עם קבוצה של אנשים שאני לא מכירה כדי ללמוד לבטא את עצמי אבל לא יודעת.. אוף..זהו רציתי לשתף..^^
 
את מזכירה לי את עצמי בגילך

רק שנראה לי שלך יש יותר יתרונות. אני בגילך אפילו לא הכרתי את המושג חרדה חברתית ולא הייתי בטיפולים מתאימים (כן היו שיחות עם היועצת של בי"ס ויועצת אחרת מחוץ לבי"ס אבל לא בטוחה שזה היה טיפול מתאים) וגם לא היה אינטרנט ופורומים לכתוב על זה
אני חושבת שעצם זה שאת מודעת לבעיה זה כבר פתח לשינוי (עד כמה שזה נשמע קלישאתי..) מה שכן, כשהייתי בגילך הייתי במעין מועדון כזה לבנות נוער, שהתנהל ע"י שתי עו"סיות, זה היה גם קבוצת תמיכה אבל גם עשינו כל מיני פעילויות חברתיות אחרות (הרצאות, עבודות יד ואפילו טיולים פעם ב..) והרגשתי שם מאוד נעים. אני יודעת שזה פרדוקס, יש את הקבוצות האלה לעזרה עצמית של חרדה חברתית, מצד שני לאנשים עם חרדה חברתית מאוד קשה להצטרף לקבוצות.. אני לא יודעת מה לייעץ לך, אולי לנסות לחשוב על כך שבקבוצה הזאת סה"כ יש בני נוער כמוך שמתמודדים עם דברים דומים. אולי זה יהיה פחות מאיים. (הקבוצה שאני הייתי בה לא עסקה ספציפית בחרדה חברתית אלא באופן כללי בבעיות גיל ההתבגרות..)
 
זה מדהים לקרוא ../images/Emo13.gif

לי אף פעם לא ייעצו ללכת לקבוצות חברתיות כאלו אני מניחה שגם אף פעם לא הייתי מאובחנת כ"חרדה חברתית" לאורך השנים , זה היה יותר חרדות+הימנעות ושאר ירקות... אבל זה מדהים לקרוא על כל האופציות הללו. אני נעזרתי הרבה באינטרנט בזמנו ומשונה לי, אבל גם מעניין, לראות איך פתאום אני שמה לב לדברים לאורך השנים והתתבגרות שלא השקעתי בהם מחשבה. הנטייה להתבודד, לא לבוא לשיעורים, לוותר על להביע דעה בכיתה גם כשהיתה לי פעם אחר פעם, ההעדפה לשבת בספריה ולקרוא או לכתוב ולצייר ולהתרחק מאנשים. כמובן שזה לא חייב להיות הכל התוצאה של חרדה חברתית, אבל הימנעותית כבר המון שנים (עם הפוגות, כמובן) ואיכשהו זה עוזר כשמישהו בא ושם לי זרקור על דברים. מצטערת שאין לי דבר להוסיף... אני חושבת שגם את וגם נטע הראיתן שיש כל מיני אופציות ומחזקת את מה שנטע אמרה על עצם זה שיש לך המון מודעות ואני אוסיף גם המון רצון שיהיה לך טוב וכפי שנאמר, החברים בקבוצות האלה באמת עוברים דברים דומים למה שאולי את עצמך חווה וזו יכולה להיות חוויה חיובית ומנחמת ומחזקת לבנות בעזרתה ומי יודע, אולי אפילו להיכ כמה חברים טובים
המון בהצלחה!
 

Lichy87

New member
שלום!

קודם כל אני שמחה לשמוע שאת דואגת לעצמך ומודעת לבעיה שלה. יש כאלה שרק בגיל מאוחר מגלים שיש להם ח"ח. את מאוד צעירה ונמצאת במסגרת קבועה שמאפשרת התפתחות. זה שעברת CBT וזה עזר לך לחשוב בהיגיון ולהיות יותר מפוקסת זה מעולה! נסי לחזור לדברים שלמדת שם. כאילו את עושה לעצמך טיפול לפי מה שלימדו אותך. אולי תנסי לתת לעצמך משימות קטנות כדי להתחיל ממשהו. כמו לדבר עם מישהי בהפסקה (אפילו רק לדקה) או לשבת ליד מישהו בכיתה. לנסות בכל זאת להתאמן על החלק ההתנהגותי, בייחוד שאת במסגרת שיש סביבך כל הזמן אנשים והתרחשויות, כי אז יש לך יותר הזדמנויות לחשיפות. בנוסף לזה, נראה לי שקבוצת רקפת יכולה דווקא מאוד להתאים לך. זו סביבה של אנשים בגילך שחווים את אותו קושי שאת חווה. תחשבי שזה מביך את כולם להגיע לשם. ההזדהות בקבוצות כאלה מאוד עוזרת. קורס פחד קהל יכול להיות קשה מדי בשלב הזה. לגבי אמא שלך. תשאלי כל אדם עם ח"ח והוא יתלונן על ההורים שלא מבינים. הם דואגים לך, אבל לא ממש מבינים מה עובר עליך, ובגלל זה התגובה שלהם נראית אטומה ותוקפנית לפעמים. אף הורה לא יכול להיות מושלם, אין כזה דבר. חוץ מזה שבכל טיפול מגיעים למסקנה שאמא אשמה...
אז אפשר לכעוס קצת, ואז להבין שהיא ככה ואין מה לעשות, ולהמשיך לאהוב ולקבל אותה. כבוגרת את מתנתקת מההרגלים הלא נכונים שלמדת ממנה ומעצבת את האישיות שלך. את בדיוק בגיל ההתבגרות, יש כאלה שעוברים אותו בגיל 50. אולי תנסי לעשות איתה שיחה ולהסביר מה זה חרדה חברתית. או להראות לה מאמר בנושא. או לפחות להסביר שאת בתהליך ושתנסה להיות יותר סבלנית איתך. היא באמת לא מבינה אותך, אז תנסי להסביר. לא הולך? לא נורא, לפחות את יודעת שאת בכיוון הנכון.
 

Lichy87

New member
מניסיון שלי

גם אני עברתי קורס כזה והוא היה לי מאוד קשה. עברתי אותו רק שנה אחרי שסיימתי טיפול קבוצתי בחרדה חברתית ואחרי שעברתי התקדמות. אבל יכול להיות שזה הקורס הספציפי שלקחתי עם המנחה הספציפי שהיה קשה. אני חושבת שכדאי קודם להפוך את השגרה היומיומית לנוחה לפני שממשיכים להתמודדויות מאתגרות יותר כמו דיבור בפני קהל. יכול להיות שאני טועה לגביך. אצלי הפחד הכי גדול שקשור לחרדה חברתית זה דיבור בפני קהל, בגלל זה השארתי את הטיפול בו לסוף. יש כאלה שיותר קל להם לדבר מול קהל מאשר עם איש אחד, ואז זה הפוך. אם זה לא נראה לך כזה מאיים, אז לכי על זה. אם זה משהו שמאוד מפחיד אותך, אז עדיף לא לקפוץ מיד למים, אלא לעשות הכל בהדרגה. להתחיל מדברים שפחות מפחידים ולעלות בקושי. זו ההמלצה שלי. מקווה שזה יותר ברור עכשיו
 
כמה זמן היית בטיפול קבוצתי?

והבנתי :) אני לא יודעת אבל באמת מה יותר מפחיד מבחינתי S: נראלי דווקא פחות מאיים מבחינתי זה הקורס..לא יודעת למה אבל מביך אותי ללכת דווקא לקבוצה שיש אנשים דווקא עם בעייה כמו שלי וללכת לשם בגלוי בתור מישהי עם חרדה חברתית.. וגם באיזה טיפול היית? הקבוצה הזאת שאני חושבת ללכת אלייה היא לא טיפולית דווקא :S
 

Lichy87

New member
חצי שנה

מדובר בקבוצה של 18 מפגשים, עם הנחיה של פסיכולוגית. הטיפול הוא CBT, כמו שעברת. רק שבשונה מטיפול פרטני, פה יש תרגולים מול הקבוצה. כמו להציג את עצמנו, להקריא טקסט, להעביר הרצאה. ככה שממש יש עבודה על החלק ההתנהגותי. רקפת היא לא קבוצה טיפולית, אבל הם בטח פועלים כמו קבוצה טיפולית. והבנתי שיש להם פסיכולוגית שעוזרת ומלווה. אם הקורס פחות מאיים אז תנסי אותו.
 
למעלה