Singin In The Rain
New member
אוף
נמאס לי, ממש קשה לי בבית ספר אין לי חברות בכיתה ואני מרגישה ממש לבד אין לי מה לעשות בהפסקות רוב הזמן(יש לי חברה טובה בכיתה מקבילה לפעמים אני הולכת אלייה אבל זה לא פותר את המצב..) שנה שעברה הייתי בטיפול CBT בגלל חרדה חברתית ומחשבות טורדניות זה מאוד עזר לי אבל עדיין בתחום ההתנהגותי הייתי עצורה(למרות שפחות) זה כאילו בתחום הקוגנטיבי זה מאוד עזר ואני מרגישה יותר מפוקסת כזה אבל בתחום ההתנהגותי של ליזום קשרים חדשים זה עדיין לא בא לידי ביטוי.. וגם שנה שעברה ישבתי ליד מישהי שהייתה ממש נחמדה ועכשיו היא עברה כיתה..ובזכות זה שישבתי לידה הרגשתי יותר ביטחון ועכשיו אני יושבת לבד וזה נורא מפרע לי(ואני גם מפחדת שישבו לידי כי אז לא יהיה לי מה לדבר וכאלה..) אני פשוט מרגישה שמה שאני עושה הוא נורא לא הגיוני כי הוא גורם לי סבל ואני לא רוצה שזה יהיה ככה..שאני נמנעת ובורחת מלהיות בכיתה ואני נורא מפחדת לגשת ולדבר כי כבר כולם חברים וזה מרגיש לי מוזר..אני פשוט לא יודעת מה לעשות. ואני כועסת על אמא שלי שהיא כל כך אטומה וכל המצב הזה הוא בגללה ובגלל החינוך שהיא נתנה לי וזה נורא כואב לי (שהיא לא תומכת והיא נורא לא מחוברת רגשית..) חשבתי ללכת לקורס של פחד קהל(יש בסוכות ל6 שעות כל יום במשך 4 ימים וזה נשמע לי קצת מאיים כל כך הרבה זמן וגם עם אנשים שאני לא מכירה ובגלל שזה לפרק זמן קצר אני לא יודעת כמה זה יהיה אפקטיבי..) ואולי גם לרקפת שזה קבוצה של נוער עם חרדה חברתית אבל אני מתביישת>< וגם הייתי בטיפול פסיכולגי שנתיים (שהיה חינם )שהוא גם מאוד עזר לי וסיפק לי תמיכה רגשית אבל הוא נגמר..וזה נורא מבאס ובאמת שאני לא יודעת מה לעשות כי אני מרגישה נורא לא בשליטה במצב(בכיתה..) ואני נורא רוצה שיהיה לי יותר טוב חברתית אבל אני לא יודעת איך.. אני חושבת שאני באמת צריכה יותר חוויות חיוביות עם קבוצה של אנשים שאני לא מכירה כדי ללמוד לבטא את עצמי אבל לא יודעת.. אוף..זהו רציתי לשתף..^^
נמאס לי, ממש קשה לי בבית ספר אין לי חברות בכיתה ואני מרגישה ממש לבד אין לי מה לעשות בהפסקות רוב הזמן(יש לי חברה טובה בכיתה מקבילה לפעמים אני הולכת אלייה אבל זה לא פותר את המצב..) שנה שעברה הייתי בטיפול CBT בגלל חרדה חברתית ומחשבות טורדניות זה מאוד עזר לי אבל עדיין בתחום ההתנהגותי הייתי עצורה(למרות שפחות) זה כאילו בתחום הקוגנטיבי זה מאוד עזר ואני מרגישה יותר מפוקסת כזה אבל בתחום ההתנהגותי של ליזום קשרים חדשים זה עדיין לא בא לידי ביטוי.. וגם שנה שעברה ישבתי ליד מישהי שהייתה ממש נחמדה ועכשיו היא עברה כיתה..ובזכות זה שישבתי לידה הרגשתי יותר ביטחון ועכשיו אני יושבת לבד וזה נורא מפרע לי(ואני גם מפחדת שישבו לידי כי אז לא יהיה לי מה לדבר וכאלה..) אני פשוט מרגישה שמה שאני עושה הוא נורא לא הגיוני כי הוא גורם לי סבל ואני לא רוצה שזה יהיה ככה..שאני נמנעת ובורחת מלהיות בכיתה ואני נורא מפחדת לגשת ולדבר כי כבר כולם חברים וזה מרגיש לי מוזר..אני פשוט לא יודעת מה לעשות. ואני כועסת על אמא שלי שהיא כל כך אטומה וכל המצב הזה הוא בגללה ובגלל החינוך שהיא נתנה לי וזה נורא כואב לי (שהיא לא תומכת והיא נורא לא מחוברת רגשית..) חשבתי ללכת לקורס של פחד קהל(יש בסוכות ל6 שעות כל יום במשך 4 ימים וזה נשמע לי קצת מאיים כל כך הרבה זמן וגם עם אנשים שאני לא מכירה ובגלל שזה לפרק זמן קצר אני לא יודעת כמה זה יהיה אפקטיבי..) ואולי גם לרקפת שזה קבוצה של נוער עם חרדה חברתית אבל אני מתביישת>< וגם הייתי בטיפול פסיכולגי שנתיים (שהיה חינם )שהוא גם מאוד עזר לי וסיפק לי תמיכה רגשית אבל הוא נגמר..וזה נורא מבאס ובאמת שאני לא יודעת מה לעשות כי אני מרגישה נורא לא בשליטה במצב(בכיתה..) ואני נורא רוצה שיהיה לי יותר טוב חברתית אבל אני לא יודעת איך.. אני חושבת שאני באמת צריכה יותר חוויות חיוביות עם קבוצה של אנשים שאני לא מכירה כדי ללמוד לבטא את עצמי אבל לא יודעת.. אוף..זהו רציתי לשתף..^^
