אני לא
מסתכלת בתמונות של אימשלי כי כשאני מסתכלת בתמונות שלה אני נזכרת כמה אני כועססססססססת עליה כמה היא מתחברת לי עם מלחמות וכמה במידה מסויימת המוות שלה הוא סוג של שיחרור מכל זה ... וכמה אני כועסת על עצמי על המשפט הזה והמחשבה הזאת ואתמול חברות שלה עשו לה ערב זיכרון וכל החדר היה מלא בתמונות שלה ................ כאילו ... והיום היה לי ממש קשה להתרכז בלימודים כי אתמול המנגנוני הגנה שלי פעלו כל כך חזק ... שרק היום הרשתי לעצמי להתפרק וכמו תמיד זה קרה באמצע שיעור פסיכולוגיה התפתחותית .... עם המדריכה הפסיכולוגית שלי הבוחנת .... הנוראית ... היא לא נוראית אני פשוט נמצאת בסיטואציה נוראית אבל אחרי זה הצלחתי להביא את עצמי למשמרת והמתאמנים שלי היו מה זה מקסימים והייתה עוגת שוקולד במכון כי היה לפקידה החמודה יומלדת ושוקולד ישמח לבב אנוש....