אני לא מאמינה שהיא עשתה את זה|:
אוקיי, אני כבר סולחת על זה שהן עושות הכל בלעדיי. ניתקו קשר לגמרי. גם לדני הן חגגו בלעדיי. גם ליעל הן עשו משהו "רק החברים הטובים" [עלאק]. ובאמת שלא היה לי אכפת. אבל פאקינג כולה רציתי לדבר עם ידיד שהפלא' שלו היה כבוי והוא יצא מהבית. אז התקשר לידיד אחר, הם חברים טובים והם תמיד ביחד, הוא לא ענה גם. ובגלל שרציתי לעשות משהו הערב הקשרתי לחברה, אחת מהן, בתקווה שאני עוד יכולה להציל משהו. הוא לא יכלה, היא חגגה, אבל אני לא ידעתי. כשתפסתי את הידיד ההוא, הוא אמר לי שהם חוגגים לה יומולדת, אוקיי, לא היה לי מושגגג. כעבור כמה זמן היא מתקשרת: "לא רצית להיפגש באמת, נכון?" "כן רציתי, למה לא?" "כי רואי דיבר איתך, כי ידעת שאנחנו עושים" "הוא דיבר איתי אחרי זה" "אבל זה לא מתאים מבחינת השעות" "אההה. אז מצטערת שלא הזמנו אותך זה רק החברים הטובים [עלאק] פשוט.." "זה בסדר, אל תרגישו אשמות. ביי"|: גאדדדדדדדדדד. היא כ"כ העליבה ועיצבנה ופשוט. אררר. זה כ"כ מגעיל. אני באמת חשבתי שהיא מכירה אותי, באמת מכירה. מסתבר שלא. כי אני פשוט בחייייםםםםםם לא הייתי נדחפת למקום שאני לא מתאימה, אוקיי? בחיים. אוף. זה כ"כ מעצבן|: ועכשיו אני קולטת שכ"כ הרבה אנשים לא קשורים היו מוזמנים. וגאד, אני רוצה פשוט להחטיף לה כאפה. אולי זה הצטברות של הרבה כעסים, הרבה עלבונות והתרחקות. אבל אני קולטת פתאום אנשים שחשבתי שאני מכירה, ואני כבר לא, ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. איתם. אני שונאת את כל המצב החרא הזה, שגורם לי לבכות כל פעם מחדש. שונאת|:
מותר לחלום, לא?
בנתיים אני אשאר בבית ואלך לישון עוד איזה חצי שעה ככה, כמה מעורר רחמים.זה מה שאני עושה כל הסופ"ש. לפחות הורדתי לי מוזיקה טובה..
