למה דווקא,
כשאני סוף סוף אוהבת מישו, הוא כזה ילדותי??!?!?!?!?!?!?!!?!?! אהעעאעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעהההההההההההההההההההההההההההההההההההאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא. אוף, החיים לא הוגנים. הבן אדם לא מבין רמזים, ויש לו אופי של "אנימפגרולאאיכפתלילקללאתלנהבכלמינידרכיםמעליבות" אוף, אז אכשיו אני מחזירה לו. אוי. הוא כל הזמן מקלל. ואם לא הייתי מחבבת אותו מאוד, הייתי לוקח את זה בסבבה, כי זה סתם, שיהיה. אבל אכשיו זה פוגע בי. מאוד. |דופקתאתהראשבשולן| אה, אז עדין שאני אשכח ממנו, לא שזה אפשרי, כי אנחנו לומדים באותה הכיתה. אני הולכת להתאבד);