תפוס אותי אם תוכל ל
New member
אוף,פשוט אוף
מאז ומתמיד התחברתי לבנים הרבה יותר מאשר לבנות(פרט לחברות טובות שלי כמובן). בכל מקרה הכרתי בחור אחד מהבסיס שלי ומהרגע הראשון התחברנו בצורה מטורפת-אנחנו מדברים בחופשיות,צוחקים בלי הפסקה,אנחנו אפילו לא צריכים לדבר..החלפת מבטים מספיקה כדי שנבין מה אנחנו רוצים..באמת,בחיים לא היה לי חיבור חזק כזה עם אף אחד..סוף סוף מישהו מקבל את ההומור השחור שלי בצחוק ואת כל השיגעונות שלי. הבעיה היא שאני לא נמשכת אליו מבחינה אחרת ובאמת שאני אוכלת את עצמי בגלל זה. לפני כמה ימים ישבנו באחת ההפסקות והוא התוודה שיש לו רגשות מאוד חזקים אלייי,שהוא מטורף עליי לגמרי..אני בתגובה שתקתי ואז אמרתי לו שניקח את זה באיזי. קבענו להיפגש בקולנוע ובאמת שהיה מצחיק והיה כיף והיה הכל אבל כל הזמן היה באוויר את מה שהוא אמר ואני שחושבת כל שנייה למה הוא מצפה. בסוף,הלכנו לכיוון הרכבים והוא נישק אותי.ואוף,לא הייתה כימיה ולא התרגשתי ופשוט לא. אחרי זה כשהגעתי הביתה הרגשתי שהולכתי אותו שולל ואני מרגישה ממש רע עם זה כי אני באמת מתה עליו,פשוט לא בצורה הזאת. עכשיו,אני לא חיה בלה לה לנד ואני מבינה שאם אני אגיד לו שאין סיכוי לקשר רומנטי הוא פשוט יתפוס מרחק ואני אאבד אותו. ואולי אני קצת נאיבית בשאלה הבאה-האם יש עוד סיכוי שיקרה משהו ואני כן ארצה אותו כבן זוג?האם יש טעם לתת לזה עוד צ'אנס? אני פשוט על הפנים,אני כל כך אוהבת אותו כבן אדם אבל פשוט לא מצליחה לראות אותו כחבר.
מאז ומתמיד התחברתי לבנים הרבה יותר מאשר לבנות(פרט לחברות טובות שלי כמובן). בכל מקרה הכרתי בחור אחד מהבסיס שלי ומהרגע הראשון התחברנו בצורה מטורפת-אנחנו מדברים בחופשיות,צוחקים בלי הפסקה,אנחנו אפילו לא צריכים לדבר..החלפת מבטים מספיקה כדי שנבין מה אנחנו רוצים..באמת,בחיים לא היה לי חיבור חזק כזה עם אף אחד..סוף סוף מישהו מקבל את ההומור השחור שלי בצחוק ואת כל השיגעונות שלי. הבעיה היא שאני לא נמשכת אליו מבחינה אחרת ובאמת שאני אוכלת את עצמי בגלל זה. לפני כמה ימים ישבנו באחת ההפסקות והוא התוודה שיש לו רגשות מאוד חזקים אלייי,שהוא מטורף עליי לגמרי..אני בתגובה שתקתי ואז אמרתי לו שניקח את זה באיזי. קבענו להיפגש בקולנוע ובאמת שהיה מצחיק והיה כיף והיה הכל אבל כל הזמן היה באוויר את מה שהוא אמר ואני שחושבת כל שנייה למה הוא מצפה. בסוף,הלכנו לכיוון הרכבים והוא נישק אותי.ואוף,לא הייתה כימיה ולא התרגשתי ופשוט לא. אחרי זה כשהגעתי הביתה הרגשתי שהולכתי אותו שולל ואני מרגישה ממש רע עם זה כי אני באמת מתה עליו,פשוט לא בצורה הזאת. עכשיו,אני לא חיה בלה לה לנד ואני מבינה שאם אני אגיד לו שאין סיכוי לקשר רומנטי הוא פשוט יתפוס מרחק ואני אאבד אותו. ואולי אני קצת נאיבית בשאלה הבאה-האם יש עוד סיכוי שיקרה משהו ואני כן ארצה אותו כבן זוג?האם יש טעם לתת לזה עוד צ'אנס? אני פשוט על הפנים,אני כל כך אוהבת אותו כבן אדם אבל פשוט לא מצליחה לראות אותו כחבר.
