אוף, פסח
אני שונאת החג הזה. לחם-ארז סגור, האלרגיה שלי משתוללת והפמיליאריות בשיאה. ארוחות-חג וכאלה, יו נואו. הבחורות הרווקות נאלצות להדוף מתקפה דודתית בסגנון ``מתי תתחתני`` ואילו אני, שכבר התחתנתי ועשיתי ילד לתפארת מדינת-ישראל, טוחנת עם הלשעבר כל שנה את אותו סיפור: לאן הולכים בחג, לצד שלו או לצד שלי. כשהיינו נשואים זה נראה ככה: ``למה שלא נלך פעם לאחותך?`` - ``לא, אין כמו האוכל של אמא שלך``. תמיד היינו באים בשביל האוכל, כי אנחנו נרדמים משיעמוום גם שם וגם שם. אבל היום יש את בנצ`וק, שיותר יהנה בצד הגברי עם כל הילדים שמתרוצצים באיזור. אבל לי מגעיל שם אז אני הולכת להורים שלי. ככה מרוב רצון טוב ו``הכל למען הילד`` יוצא שמשפחתו הגרעינית לא תהיה יחד בחג. איפה, איפה התסריטאי הזה שאוריד לו את הראש. אוריאנה
אני שונאת החג הזה. לחם-ארז סגור, האלרגיה שלי משתוללת והפמיליאריות בשיאה. ארוחות-חג וכאלה, יו נואו. הבחורות הרווקות נאלצות להדוף מתקפה דודתית בסגנון ``מתי תתחתני`` ואילו אני, שכבר התחתנתי ועשיתי ילד לתפארת מדינת-ישראל, טוחנת עם הלשעבר כל שנה את אותו סיפור: לאן הולכים בחג, לצד שלו או לצד שלי. כשהיינו נשואים זה נראה ככה: ``למה שלא נלך פעם לאחותך?`` - ``לא, אין כמו האוכל של אמא שלך``. תמיד היינו באים בשביל האוכל, כי אנחנו נרדמים משיעמוום גם שם וגם שם. אבל היום יש את בנצ`וק, שיותר יהנה בצד הגברי עם כל הילדים שמתרוצצים באיזור. אבל לי מגעיל שם אז אני הולכת להורים שלי. ככה מרוב רצון טוב ו``הכל למען הילד`` יוצא שמשפחתו הגרעינית לא תהיה יחד בחג. איפה, איפה התסריטאי הזה שאוריד לו את הראש. אוריאנה
. חג שמח