stop staring
New member
אוף, נמאס לי!
אין יום שאני לא מקבלת נעיצות מבטים מטרידות מגברים בגיל של אבא שלי ויותר, זה כל כך מציק! אני משערת (וקרוב לוודאי שגם צודקת) שהסיבה למבטים הסקרנים והבוחנים היא היותי אישה קטנת קומה, כנראה שאנשים (וכן, גם נשים) רואים בזה אטרקציה...
אני לא יכולה יותר! איך "מתחסנים" נגד המבטים המציקים האלו, ברחוב ובאוטובוס?
לנשים שכאן: כיצד אתן מתמודדות עם זה?
לפעמים אני מרגישה שנולדתי למגדר הלא נכון, נמאס לי להחשב לחפץ, לאובייקט, ל"משהו
שמותר לנעוץ בו מבטים, כאילו הייתי חלק מהנוף. כאילו, אני חושבת לעצמי: מה, אם וכאשר תיוולד ילדונת קטנה משלי, אלו החיים שיהיו צפויים לה? חיי אובייקט, כשמגיל 11-12 היא כבר תצטרך להדוף מטרידים?
אין יום שאני לא מקבלת נעיצות מבטים מטרידות מגברים בגיל של אבא שלי ויותר, זה כל כך מציק! אני משערת (וקרוב לוודאי שגם צודקת) שהסיבה למבטים הסקרנים והבוחנים היא היותי אישה קטנת קומה, כנראה שאנשים (וכן, גם נשים) רואים בזה אטרקציה...
אני לא יכולה יותר! איך "מתחסנים" נגד המבטים המציקים האלו, ברחוב ובאוטובוס?
לנשים שכאן: כיצד אתן מתמודדות עם זה?
לפעמים אני מרגישה שנולדתי למגדר הלא נכון, נמאס לי להחשב לחפץ, לאובייקט, ל"משהו
שמותר לנעוץ בו מבטים, כאילו הייתי חלק מהנוף. כאילו, אני חושבת לעצמי: מה, אם וכאשר תיוולד ילדונת קטנה משלי, אלו החיים שיהיו צפויים לה? חיי אובייקט, כשמגיל 11-12 היא כבר תצטרך להדוף מטרידים?