אוף כבר!!!!!!!!!!!!!!!! (ט)

ניק37

New member
אוף כבר!!!!!!!!!!!!!!!! (ט)

מתה להקיא עכשיו, אבל לא באמת רוצה..
אני נאבקת עם עצמי כל שניה, כבר רבע שעה!
לא נראה לי אני אצליח לעצור את עצמי...
נמאס לי כבר מהירידה הזאת! זה כבר כמה חודשים. אין לי כח יותר!!!
שיגמר. או המחלה או החיים...
 

jellybelly1

New member
ניק

אני כל כך מבינה מה את עוברת
והלוואי שהייתי יכולה לחזק אותך
עצם הרצון והמאמץ שלך לא לעשות את זה הוא ממש מוערך ומעודד
מבטיחה לך שאם מחכים מספיק הקושי עובר. צריך להעביר את הזמן בפרקי זמן קטנים עוד 10 דקות ועוד... וכל זמן שעובר זה ניצחון שלך על המחלה. בסוף יש הקלה ומרגישים יותר טוב.
זאת מלחמה שתשתלם בסוף. את תרוויחי את הבריאות של הגוף שלך וגם המון הערכה לעצמך שעמדת באחד האתגרים הגדולים של לנצח התמכרות.
 

jellybelly1

New member
שמחה

ששימחתי אותך ;)

פה בשבילך אם תרצי...

גם לי לפעמים אין כוחות להתמודד עם הרצון להקיא. אבל כשהקושי עובר והראייה מתבהרת ברור שזה לא היה שווה את זה. זה הקל על קושי זמני אבל הגביר הרבה קשיים אחרים שממשיכים ללוות אותך. חושבת שבעיקר חסרה לנו אהבה עצמית. כי לא יכול להיות אחרת אם את מעבירה את עצמך את הסבל של ההקאה. לא מגיע לאף אחד להרגיש עם עצמו כמו שאת מרגישה עכשיו. אבל אפשר להרגיש אחרת. כל פעם שמתגברים על הדחף, למרות הקושי יש סיפוק ומשהו נבנה בהערכה העצמית שלך. תארי לך שיום אחד תוכלי לומר "אני לא מקיאה יותר". מותר להתעייף זמנית ממאמצים אבל לא לשכוח שהם משתלמים ושאת שווה את המאמץ ומגיע לך.
 
גם אני, מתוקה

אני על הפנים, לא מסוגלת להוציא את הפרצוף שלי מתוך הסירים והקופסאות. גם אני לא מסוגלת להמשיך ככה. אני צריכה מכשיר חמצן כדי לא להיחנק בשינה. אני צריכה כ-15 תרופות כרוניות כדי להגיד בוקר טוב לעולם ולילה טוב לעולם ולצאת מהבית. אני לא עומדת בעומסים על עמוד השדרה שלי ואני תופחת לממדים הכי מזוויעים שידעתי אי פעם. ועדיין לא מסוגלת להפסיק את החרא הזה. התמכרות קשה, אה? הלוואי שיכולתי לחזור ל-OA. הלוואי שינתחו אותי כבר ויוציאו לי את הכובד הזה, זה בלתי נסבל.

מה בלתי נסבל אצלך? ומה את יכולה לעשות כרגע כדי להרגיש יותר טוב?

אוהבתתתתתתתתת
 

ניק37

New member
אוי :(

מצטערת לשמוע על המצב הלא פשוט שלך. אני עדיין קוראת אותך כל יום! לא שוכחת ממך!!!

אחת הבעיות שלי זה שלאחרונה נהייתי סגורה ומופנמת. אני אל מרגישה בנח לכתוב כ"כ על הבעיות שלי ולדבר עליהם. גם אם המטפלת. זה אחת הדברים הבלתי נסבלים, שהכל בתוכי!!

מה שאני כן יגיד זה שההפרעה הזאת משתלטת לי על כל חיים. וזה מעצבן אותי! אני מנסה להילחם לכמה זמן ואז מוותרת, וחוזר כל הסימפטומים. וזה מעגל שלא מסתיים ולא מסתיים לעולם
נשארתי בלי כח כבר!!
 
למעלה