אוף, יעל

[deja vu 23]

אוף, יעל

אני מתאמן בחד"כ ברעננה, ויש שם מישהו ממש אבל ממש חמוד שעובד בקבלה..... ופאק אני כזה ביישן, אין לי אומץ להגיד לו כלום. זה כ"כ מעצבן לצאת מהחד"כ עם ההרגשה הזאת כל פעם. כבר כשנרשמתי לחד"כ, במקרה הוא זה שעשה לי את ההרשמה והבנתי מהקשר עין שהוא בקטע.. ומאז אני רואה אותו פעם ב, ולא מצליח להגיד לו כלום. היום עברתי לידו אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותו, במקום להגיד לו "אהה מה המצב, הרבה זמן לא ראיתי אותך" פשוט לא אמרתי כלום, אפילו לא חייכתי.. אבל כן רציתי לעשות מאמץ, אז התיישבתי באיזור הקפיטריה (שמשקיפה עליו) והוא נעלם לו לחדר האחורי וחיכיתי שהוא יבוא כדי שאני אוכל לעשות לו עיניים והוא לא בא, אז הלכתי מה זה מבואס והוצאתי ת'עצבים על ההורים שלי (שכמובן לא יודעים עליי). גם בכיף הייתי שואל את אחת הפקידות אם יש מצב לחצב, אבל אני חושש להגיד להן שאני בקטע.. נורא מתסכל

 

[יעל ניסן]

באמת מתסכל

אבל כנראה יותר קל לך עם התסכול מאשר אם דחייה, או חס וחלילה יחסים שגם ידרשו ממך להשקיע בשוטף ולא רק בהתחלות.

 

[deja vu 23]

חח נכון..

אבל אני לא ממש יודע איך להתחיל

 

[יעל ניסן]

אם זה משהו שאתה רוצה ללמוד

תשקיע בלמידה. קח מאמן אישי ולמד איתו "איך מתחילים". שיהיה ברור לך שהלמידה הזו תכלול הרבה התחלות שתצטרך להתאמן בהן עד שתלמד. אין איזו חוברת הפעלה למשתמש המתחיל שאם קוראים אותה - פוף! יודעים 'להתחיל'. כמו כל התנהגות אנושית לומדים להתחיל ע"י כך שמתחילים ולומדים מהניסיון. ככה גם למדת ללכת: קמת-נפלת-קמת-נפלת המון פעמים עד שתפסת איך מתפעלים את הרגליים בלי ליפול..