אוף. חנוק לי בפנים . ט׳

lital172

New member
אוף. חנוק לי בפנים . ט׳

המוות הזה שאי אפשר לעשות כולם מולו... איך הגעגועים תופסים אותי פתאום.. וכל הנשימה נעתקת ממני. לפעמים עולה בי הרגעים שהייתי חותכת . הסימנים ביד. מנסה לחפש קתת מזור לכאב הזה. ויש משהו שמושך אותי אחורה לחתך ששורף ביד החתוכה. כמובן שאני לא רוצה לעשות את זה. יש לי הרבה יותר מדי מה להפסיד. הילדים. ליאורי. כל מה שבניתי לעצמי.. אבל הכאב הזה שאי אפשר להשתיק אותו רק לבכות אותו כל הזמן.... לא יאמן שעכשיו הבן אדם שהיה משמעותי כל כך בחיים שלי. שהייתה לו נוכחות כזאת חזקה .. והנה אין כלום עכשיו. רק קבר... ואני לא מסוגלת להבין שזה המקום שהוא נמצא עכשיו. מדברת עם ליאור נתנת לשמעות לרדת. ואז שוטפת באמבטיה את הכל ממני.. עד לפעם הבאה....

זה כל כך הרבה יותר מלב שבור. אוף.
 
ליטלי

את כותבת ככה שאת מצליחה להעביר כל כך בחדות את הכאב והגעגוע אליו. אין לי מילים ולו רק שלצערי אני שם בדיוק כמוך...
אז רק להגיד שאני פה להקשיב, להיות כתף תומכת ומקום לספוג את כל הדמעות.
ותמשיכי לראות מול העיניים את המטרה האמיתית שלך, בשביל לא לחזור לפגיעה העצמית.

|חיבוק ענקי ענקי וחם|
וכמובן
 
מחבקת אותך חזק

אני לא יכולה להציע ניחומים, כי איך מנחמים? אבל כן אמונה בחיים שנותרו, ואמונה ביכולת שלך לחיות אותם.

 
הוא לא כלום, ליטלי

הוא המון זכרונות, המון דברים שלמדת, המון דברים שתקחי איתך תמיד.
זה כאילו קלישאה, אבל אני מאמינה בזה באמת. הוא בתוכך, וזו עוצמה אדירה.

כאב של אובדן הוא אדיר. הזמן הופך אותו לנסבל יותר. תני לזמן לעבור,
תני לליאור להיות איתך. שמרי על עצמך.

 

levshavur

New member
לליטל

שלום לך
כל כך כואבת יחד איתך כי אני איבדתי אמא בתחילת פברואר זה כבר שנה מאז...ואני מסתכלת בתמונות ורואה את אמא שמחה, אמא שאפילו עם הסרטן ידעה להיות
מטופחת ויפה...התאימה כובעים יפים לבגדים...שעמדה בחופה שלי ולא הסכימה
לשבת על כיסא ...והטיול הנהדר ביחד...
ויום אחד זהו אין אמא פיספסתי אותה בכמה דקות...
כן אני מזדהה איתך...
האם יש לך תמונות להביט בהן, דיסקים שרואים אותו...
לאבא יש את כל הסרטים מהטיולים שלהם ביחד...אם הוא ישים את זה אוכל לשמוע
את הקול שלה לראות אותה זזה...
אני יודעת כמה זה קשה...
מחבקת אותך בחיבוק גדול ועוטף
מבינה אותך כל כך!
לבשה.
 

lital172

New member
תודה רבה לכולם מכל הלב

על הדאגה והאהבה והחיבוקים המחממים.
מחבקת חזרה את כולן.
 

קולדון

New member
יקרה שלי

אני יודעת שזה קשה. אפילו לא יכולה לתאר..
אני גם לא יכולה לחשוב על שום דבר שיכול לשנות את זה.

לאחרונה שני חברים שלי התייתמו מאחד ההורים, ורק חשבתי לעצמי כמה שזה בלתי נתפס..
אני רק יכולה לחשוב על זה שיש בחיים את הרגעים הקשים האלו, וזה חלק מהעיניין. לדעת לכאוב בלי להתמוטט לגמרי. בלי לחתוך.
לתת לעצמך להרגיש, כי את בנאדם מדהים ואכפתי כל כך ורגיש. לא לנסות להשתיק את זה או להרעיל את זה עם חתכים... ולדעת להגן על עצמך תוך כדי. שאני חושבת שאת עושה באומץ ובכוחות נפשיים גדולים מאוד.

תשמרי על עצמך, אני מקווה שתתדעי מתי הרגע הנכון לאסוף את עצמך בכוח, כדי לא לתת לעצמך לפול ולהשאב יותר מידי.
 

someone343

New member
ליטלי..

יקרה... מבינה כמה את עצובה וכמה זה כואב ולא נתפס ולא נקלט..
יודעת שהרצון הזה לפגוע מתגבר.. ובכל זאת כמה שאת חזקה ומדהימה!
אני לא חושבת שאין לו נוכחות בכלל.. יש לו נוכחות גדולה בלב שלך, אולי זה נראה כל כך שולי עכשיו בסערה הזו.. אבל יש לו מקום חם בלב שלך... מחבקת אותך חזק חזק
 
למעלה