queen of dreams
New member
אוף הבילבול 
כן כן.. זה הולך להיות ארוך..
טוב
אני לא דתייה ולא חרדית.בחורה חילונית פשוטה שהגיעה ממשפחה חילונית עם מסורת. חוגגים חגים, צמים בכיפור, שומרי כשרות (אבל ממש ממש לא בפנאטיות).
בכל אופן יחסית לשאר בני משפחתי אני מחשיבה את עצמי בחורה מאמינה..אפילו מקיימת מס' מועט של מצוות (מקיימת בשל הרוחניות שלהן.. למען הסר ספק-איני שומרת שבת ואני מקועקעת לגמרי). את המצוות שאני כן מקיימת אני מקיימת בגלל ששמעתי עליהן והטוב שבהן קרץ לי אז החלטתי לעשות מה שעושה לי טוב. לא משנה..
אני לא אוהבת צביעות.ואני לא רוצה לעשות דברים שאני לא מאמינה בהם (אני יודעת..זה עובד גם הפוך-אם את מאמינה אז תקיימי את כל המצוות אבל כנראה שאני מעדיפה את הנוחות וההרגשה הטובה שלי). לפני כחודשיים טסתי לחו"ל עם משלחת של חבר'ה חרדים (אני הייתי חלק מהצוות המטפל המקצועי). תקופה של 3 שבועות שהינו יחד באותו "מלון". לקראת הטיסה מאוד התרגשתי ואפילו שמחתי שאני אוכל ללמוד מהם מלא ולהעמיק את האמונה הידע שלי בדת.
בסופו של דבר רק התאכזבתי יותר ויותר (חשוב לציין שזה ממש לא המפגש הראשון שלי עם האוכלוסייה הזו-דודה שלי חזרה בתשובה וחיה חיים חרדים לחלוטין ואנחנו בקשר).
בעקבות כמה שיחות עם החבר'ה הלא חרדים שהיו שם (היו כמה דתיים לאומיים) פתאום התחלתי לשאול לשאלות ופתאום התחלתי להטיל ספק בהכל.
יש אלוהים? למה אני עושה את המצוות שאני עושה? אני מאמינה בכלל?
עד עכשיו אין לי תשובות. מאז שחזרתי אני לא אומרת "מודה אני" ו"שמע ישראל" ועוד כל מיני דברים שעשיתי קודם.
לא רוצה לעשות משהו שאני לא מאמינה בו.
והנה . יום כיפור הגיע. כמובן שמהרגע שיכולתי לצום-גיל 11,12 צמתי.
אני לא מכירה משהו אחר.
אני לא רוצה לעשות משהו אם אני לא מאמינה בו.. מפחד שאולי יקרה לי משהו במידה ויש אלוהים.
נכון, לא יעיפו אותי מהבית או ינתקו איתי קשר במידה ואני מחליטה שאני לא מאמינה
אבל זה עדיין קשה לי עם עצמי..
לא לדעת מה אני רוצה, במה אני מאמינה
אני יודעת, אני חופרת ואני לא בטוחה בכלל שאני ברורה.
כנראה שאני כן אצום.."מפחד" ולו כי עדיין לא החלטתי במה אני מאמינה אם בכלל...
זה גם לא שאני צריכה שתוכיחו לי שאין אלוהים או משהו כזה..
עד הטיסה ההיא הייתי רוחנית, הרגשתי "השגחה עליונה" או איך שלא תקראו לזה.. ועכשיו אני כבר לא מרגישה
וזה מבלבל אותי עוד יותר...
לא בטוחה שאני כותבת במקום הנכון או לאנשים הנכונים.. גם לא בטוחה מה הייתי רוצה שתכתבו...
סתם מרגישה צורך לפרוק
כן כן.. זה הולך להיות ארוך..
טוב
אני לא דתייה ולא חרדית.בחורה חילונית פשוטה שהגיעה ממשפחה חילונית עם מסורת. חוגגים חגים, צמים בכיפור, שומרי כשרות (אבל ממש ממש לא בפנאטיות).
בכל אופן יחסית לשאר בני משפחתי אני מחשיבה את עצמי בחורה מאמינה..אפילו מקיימת מס' מועט של מצוות (מקיימת בשל הרוחניות שלהן.. למען הסר ספק-איני שומרת שבת ואני מקועקעת לגמרי). את המצוות שאני כן מקיימת אני מקיימת בגלל ששמעתי עליהן והטוב שבהן קרץ לי אז החלטתי לעשות מה שעושה לי טוב. לא משנה..
אני לא אוהבת צביעות.ואני לא רוצה לעשות דברים שאני לא מאמינה בהם (אני יודעת..זה עובד גם הפוך-אם את מאמינה אז תקיימי את כל המצוות אבל כנראה שאני מעדיפה את הנוחות וההרגשה הטובה שלי). לפני כחודשיים טסתי לחו"ל עם משלחת של חבר'ה חרדים (אני הייתי חלק מהצוות המטפל המקצועי). תקופה של 3 שבועות שהינו יחד באותו "מלון". לקראת הטיסה מאוד התרגשתי ואפילו שמחתי שאני אוכל ללמוד מהם מלא ולהעמיק את האמונה הידע שלי בדת.
בסופו של דבר רק התאכזבתי יותר ויותר (חשוב לציין שזה ממש לא המפגש הראשון שלי עם האוכלוסייה הזו-דודה שלי חזרה בתשובה וחיה חיים חרדים לחלוטין ואנחנו בקשר).
בעקבות כמה שיחות עם החבר'ה הלא חרדים שהיו שם (היו כמה דתיים לאומיים) פתאום התחלתי לשאול לשאלות ופתאום התחלתי להטיל ספק בהכל.
יש אלוהים? למה אני עושה את המצוות שאני עושה? אני מאמינה בכלל?
עד עכשיו אין לי תשובות. מאז שחזרתי אני לא אומרת "מודה אני" ו"שמע ישראל" ועוד כל מיני דברים שעשיתי קודם.
לא רוצה לעשות משהו שאני לא מאמינה בו.
והנה . יום כיפור הגיע. כמובן שמהרגע שיכולתי לצום-גיל 11,12 צמתי.
אני לא מכירה משהו אחר.
אני לא רוצה לעשות משהו אם אני לא מאמינה בו.. מפחד שאולי יקרה לי משהו במידה ויש אלוהים.
נכון, לא יעיפו אותי מהבית או ינתקו איתי קשר במידה ואני מחליטה שאני לא מאמינה
אבל זה עדיין קשה לי עם עצמי..
לא לדעת מה אני רוצה, במה אני מאמינה
אני יודעת, אני חופרת ואני לא בטוחה בכלל שאני ברורה.
כנראה שאני כן אצום.."מפחד" ולו כי עדיין לא החלטתי במה אני מאמינה אם בכלל...
זה גם לא שאני צריכה שתוכיחו לי שאין אלוהים או משהו כזה..
עד הטיסה ההיא הייתי רוחנית, הרגשתי "השגחה עליונה" או איך שלא תקראו לזה.. ועכשיו אני כבר לא מרגישה
וזה מבלבל אותי עוד יותר...
לא בטוחה שאני כותבת במקום הנכון או לאנשים הנכונים.. גם לא בטוחה מה הייתי רוצה שתכתבו...
סתם מרגישה צורך לפרוק
