אוף הבילבול :(

queen of dreams

New member
אוף הבילבול :(

כן כן.. זה הולך להיות ארוך..
טוב
אני לא דתייה ולא חרדית.בחורה חילונית פשוטה שהגיעה ממשפחה חילונית עם מסורת. חוגגים חגים, צמים בכיפור, שומרי כשרות (אבל ממש ממש לא בפנאטיות).
בכל אופן יחסית לשאר בני משפחתי אני מחשיבה את עצמי בחורה מאמינה..אפילו מקיימת מס' מועט של מצוות (מקיימת בשל הרוחניות שלהן.. למען הסר ספק-איני שומרת שבת ואני מקועקעת לגמרי). את המצוות שאני כן מקיימת אני מקיימת בגלל ששמעתי עליהן והטוב שבהן קרץ לי אז החלטתי לעשות מה שעושה לי טוב. לא משנה..

אני לא אוהבת צביעות.ואני לא רוצה לעשות דברים שאני לא מאמינה בהם (אני יודעת..זה עובד גם הפוך-אם את מאמינה אז תקיימי את כל המצוות אבל כנראה שאני מעדיפה את הנוחות וההרגשה הטובה שלי). לפני כחודשיים טסתי לחו"ל עם משלחת של חבר'ה חרדים (אני הייתי חלק מהצוות המטפל המקצועי). תקופה של 3 שבועות שהינו יחד באותו "מלון". לקראת הטיסה מאוד התרגשתי ואפילו שמחתי שאני אוכל ללמוד מהם מלא ולהעמיק את האמונה הידע שלי בדת.

בסופו של דבר רק התאכזבתי יותר ויותר (חשוב לציין שזה ממש לא המפגש הראשון שלי עם האוכלוסייה הזו-דודה שלי חזרה בתשובה וחיה חיים חרדים לחלוטין ואנחנו בקשר).
בעקבות כמה שיחות עם החבר'ה הלא חרדים שהיו שם (היו כמה דתיים לאומיים) פתאום התחלתי לשאול לשאלות ופתאום התחלתי להטיל ספק בהכל.
יש אלוהים? למה אני עושה את המצוות שאני עושה? אני מאמינה בכלל?

עד עכשיו אין לי תשובות. מאז שחזרתי אני לא אומרת "מודה אני" ו"שמע ישראל" ועוד כל מיני דברים שעשיתי קודם.
לא רוצה לעשות משהו שאני לא מאמינה בו.
והנה . יום כיפור הגיע. כמובן שמהרגע שיכולתי לצום-גיל 11,12 צמתי.
אני לא מכירה משהו אחר.
אני לא רוצה לעשות משהו אם אני לא מאמינה בו.. מפחד שאולי יקרה לי משהו במידה ויש אלוהים.

נכון, לא יעיפו אותי מהבית או ינתקו איתי קשר במידה ואני מחליטה שאני לא מאמינה
אבל זה עדיין קשה לי עם עצמי..
לא לדעת מה אני רוצה, במה אני מאמינה

אני יודעת, אני חופרת ואני לא בטוחה בכלל שאני ברורה.
כנראה שאני כן אצום.."מפחד" ולו כי עדיין לא החלטתי במה אני מאמינה אם בכלל...

זה גם לא שאני צריכה שתוכיחו לי שאין אלוהים או משהו כזה..
עד הטיסה ההיא הייתי רוחנית, הרגשתי "השגחה עליונה" או איך שלא תקראו לזה.. ועכשיו אני כבר לא מרגישה
וזה מבלבל אותי עוד יותר...

לא בטוחה שאני כותבת במקום הנכון או לאנשים הנכונים.. גם לא בטוחה מה הייתי רוצה שתכתבו...
סתם מרגישה צורך לפרוק
 
את כותבת במקום הנכון

ולאנשים הנכונים. נכון שרובנו לא באים מרקע כמו שלך אבל ההתלבטויות הן בדיוק אותן התלבטויות. עצתי לך היא להמשיך לחקור בנושא ולבדוק אם את מאמינה או לא, יש ספרים וכתובים שונים שאת יכולה להיעזר בהם.

ובינתיים, באמת כדאי שתצומי ביום כיפור, ולו רק בשביל שלא יהיו לך ייסורי מצפון אחר כך שעשית טעות. בשנה הבאה יש מצב שתראי את הדברים אחרת.

וברוכה הבאה כמובן
 

queen of dreams

New member
תודה :)

תראי..זה לא שיהיה לי קשה כ"כ לצום.. לא מבחינת אוכל,שתייה,סיגריות ואפילו לא מבחינת השעמום...
זה אף פעם לא בעיה..
אני מניחה באמת שאצום מכח האינרציה אבל גם החלטתי שאם יבוא לי לעשות משהו אני כן אעשה.
את יודעת זה קצת "מצחיק"... אומרים שיש אנשים שפתאום מבינים מהי "האמת" ו"הדרך הנכונה וזה מה שגורם להם להתחיל להאמין ולחזור בתשובה..

אני דווקא מרגישה שמרגע ש"ראיתי את האמת" אז הבנתי שהאמת היא שאין כלום
 


נראה שאת באמת על ה'דרך הנכונה'.

גם אצלי זה היה כך, ברגע שהבנתי שאני לא מאמינה בכלום היה מוזר לי לעשות דברים שקשורים לדת. דווקא את צום כיפור לקח לי זמן לזנוח אולי באמת בגלל כל מה ששמענו כמה הוא חשוב ומשמעותי ובלה בלה. עבר לי.
 

Sonic hedgehog

New member
אוקי, אז נשמע שהגיע הזמן לעשות חקירה יסודית

של במה את מאמינה ובמה לא. אגב, אני לא הייתי צמה רק מתוך הרגל רק אם את עדיין מפקפקת וחושבת שאולי זה משהו שצריך לעשות.
 
את המקרה הכי קל

שאני זוכר בפורום הזה.

ולעצם הענין, מותר לא לדעת. מותר להישאר בסימן שאלה. זה לא סוף העולם.
בעיקר אצלך, כשהמשמעות היא אפסית (לצום יום אחד בשנה, ולהגיד מודה אני ושמע ישראל), וגם אף אחד לא יראה בעין טובה או רעה החלטה כזו או אחרת שלך, אז כל הענין הוא בעל משמעות קטנה ביותר.

בקיצור, תעשי מה שבא לך, תחקרי עד לעומק שאליו מתחשק לך להגיע, קחי את זה באיזי.

וצום קל (אם החלטת לצום).
 

queen of dreams

New member
ברור לי

שאני ממש לא מקרה קשה.. :) שום החלטה היא לא עניין של חיים ומוות פשוט לא בא לי לעשות דברים שאני לא מאמינה בהם.
אני בהחלט צריכה לעשות עוד חושבים עם עצמי

בסוף כן צמתי
 
מקרה קל?

ממש לא.

בעיני, את מייצגת (ז"T - ייצגת, עד לרגע שהתחלת לחשוב) ציבור שלם של מסורתיים שמאמינים בלי שום סיבה הגיונית, רק עם רגש מפוקפק, בלי באמת לבדוק או ללכת עם זה עד הסוף - דבר שבעיני הוא טיפשי לחלוטין ואני משתדלת להתרחק מאנשים כאלו - סתם כי אני לא מעריכה דרך חיים בלי מחשבה.
ואת. אפילו שאת לא 'דתיה' או 'חרדית' קלטת שאת עושה משהו בלי מחשבה או סיבה מיוחדת, או בגלל פחד לא מוסבר, שלא נבדק מעולם והחלטת לפקפק בזה -- אפילו שזה מתבטא 'רק' בדברים קטנים, ואם תפסיקי לעשות אותם לא תוכלי להגיד ש'יצאת בשאלה' או עברת שינוי משמעותי. אבל בעיני זה מעשה גדול. דבר שמעיד על אמת פנימית ופשוט על אישיות איכותית.
כל הכבוד. תעשי את הברור שלך ומקווה שתמצאי אמת.
 
מקרה קל

במובן של ההתמודדות שהיא צריכה להתמודד.
לא משנה מה היא תבחר (לצום או לא לצום, להגיד מודה אני או לא), היא לא תשלם על כך כל מחיר חברתי. היא גם לא תצטרך לעבור מעולמה הנוכחי לעולם חדש, ולבטח אין לכל זה כל השפעה על מצבה הכלכלי.
 

queen of dreams

New member
הייתה סיבה

והסיבה הזו היא רגש כלשהו... הרגשת רוחנית מסויימת. זו גם נחשבת בעינייך דרך חיים ללא מחשבה? אפילו לא גדלתי למשפחה מסורתית... בקושי קידוש עושים אצל ההורים.. שלא לדבר על שמירת שבת.

אני שמחה על הפירגון אבל אני מרגישה שלא זכיתי לו ביושר :)
 
האמת שכן

הרגשת רגש כלשהו - שגורר אחריו מעשים דתיים - בעיני, זו דרך חיים ללא מחשבה.

בעניין הפרגון -פרגני אותו לעצמך.
 
את טיפה טועה לדעתי.

ואני אסביר, את מסתכלת מנקודת מבט של אחת, שהדבר הזה [האמונה, וקיום המצוות] היה חלק משמעותי בחיים שלה, ואצל רוב המסורתיים זה לא ככה. זה לא דורש מהם כלום, זה שווה לכל מיני אמונות טפלות, אודות חתולים שחורים ודפיקה על שולחן עץ...

זה כמו מיליוני מיליוני נוצרים ברחבי העולם, שזה לא דורש מהם כלום חוץ מלהתלבש יפה פעם פעמיים בחודש ללכת לכנסייה ולשורר קצת, אז מבחינתם זין על המפץ גדול, וזין על אלוהים וישו ביחד..

בכל מקרה שבת שלום :)
 
גם

לי מאוד קשה לא לצום ביום כיפור ולהיות באינטרנט

יש איזה משהו מושרש מאוד חזק שיום כיפור הוא שונה מכל יום אחר או משבת רגילה
 

סוהיזו

New member
אוחחח קעקועיםםם

אני מת על קעקועים! הלוואי והיה לי את הכסף לעשות עוד כמה קעקועים! :)
יש לי חולשה למקועקעות!
 
למעלה