אוף אני כזאת
- פותח הנושא עדישי56
- פורסם בתאריך
אנשים שלא אכפת להם מאיך שאת נראית..
"אין אישה בעולם שלא סבלה בין הגילאים 12-80 לפחות ממספר התקפות של הסטריית-אין-לי-חבר (המכונה לעיתים גם "אשליית-האף-אחד-לא-רוצה-אותי או "הפחד-למות-רווקה-זקנה-ובלה-שרודפת-אחרי-ילדים-קטנים-עם-מטאטא-ברחוב"). וזה ברור לגמרי, ההורים שלנו חינכו אותנו שתפקידנו הטבעי בעולם הזה הוא להביא ילדים לעולם, לא לפני (חס וחלילה!) שנתחתן עם אהוב ליבנו, עשיר, משכיל ומבית טוב. (הם לא אשמים, ההורים שלהם חינכו אותם באותה הדרך בדיוק). אבל אם נתקעת עם הידיעה שעד שלא תשיגי את הבחור החסון, שיום אחד יביא לך ילדים לעולם, לא ביצעת את המשימה שלשמה נשלחת לכדור הארץ. ברור, הדברים הדברים לא נאמרו בקול רם כל כך. מספיק שאחרי שפגשתם ברחוב חברה של ההורים שלך, עורכת דין מצליחה ואינטיליגנטית, הלבושה בטוב טעם ומחזיקה בשלל מניות נוסקות בבורסה, אמא שלך אמרה ברחמים: "מסכנה, כזו בחורה מוצלחת ועדיין לא מצאה בעל", את, את המסר כבר תפנימי. היסטריית האין-חבר מתחילה בשקט בשקט, מחכה שלא תשימי לב, ואז היא מנצלת את ההזדמנות ומתנחלת לך בחלק האחורי של המוח, ומשם היא תוכל לפקח על כל מעשייך. ההיסטריה מרימה את ראשה המכוער בדרך כלל כשהחברה הכי טובה שלך מתאהבת מעל הראש שמישהו, או בדיוק כשהגיבור בסדרה האהובה עליך מציע נישואין לחברתו, ולפעמים גם לפני יום ההולדת שלך. אז ההיסטריה עושה כמה דברים: קודם כל, היא מודיעה לך בכל שעה עגולה שאין לך חבר. לא משנה אם את רואה עכשיו סרט, מצחצחת שיניים או ישנה- היא את שלה אמרה. שנית, היא צובטת לך בלב בכל פעם שאת רואה זוג מאוהב. הזוג יכול להיות אחות והחבר שלה, זוג אנשים ברחוב שאת לא מכירה או אפילו הכלב שלך והכלבה של השכנים. אח"כ ההיסטריה, ברוב טובה, עוזרת לך להבין למה אין לך חבר. בזכות המיקום האסטרטגי המצויין שיש לך במוח, היא שותלת בו כל מיני רעיונות מעוותים. למשל, הידיעה שאין לך חבר בגלל מבנה הגוף המגוחך שלך. (ההיסטריה לא יודעת שבקיץ זכית בתחרות מלכת המים) ומכיוון שאת טיפשה מוחלטת (ולא משנה לה שהגעת למקום הראשון בחידון המתמטיקה הארצי) וגם בגלל, כמובן, שאין לך אופי ואת סתם משעממת (שכחת לספר להיסטרייה שהחליטו לראיין אותך לעיתון בית הספר בתור "תלמידת בית ספרנו שכנראה תהיה נשיאת המדינה בעוד 20 שנה" ?). לרוע המזל, היסטריית האין-חבר היא יצירתית, וכמה שתסתרי את טיעוניה ותביאי לי הוכחות נגדיות, היא תמשיך ללחוש לך באוזן שאת לא שווה כלום. וגם אם את שווה זה לא ישאר הרבה זמן, ככה, כשאת לבד. מילא הלחישות הזדוניות של ההיסטריה, אבל יש לך שליטה איומה על ההתנהגות. יש היסטריות ששולחות את הבעלים שלהן לצאת עם כל מיני יצורים מכוערים, טיפשים ורעי לב, העיקר שלא ישארו בלי דייט ביום שישי. היסטריות אחרות גורמות לבחורה שהן עומדות מאחוריה להתנהג כמו בחורות שמאוד רוצות שיהיה להן חבר: כשהן פוגשות בנים שהם פוטנציאל חבר, הן צוחקות נורא מבדיחות לא מצחיקות, מקטינות ראש ולא אומרות את דעתן המלומדת על ענייני השיחה והיום, כדי לא לצאת בלתי-כיפיות. אבל הכי נורא זה כשההיסטריה גורמת לבחורה הנשלטת על ידה להציע חברות לראשון שנדמה לה שיסכים, בלי לעצור לשנייה לחשוב אם היא הייתה מסכימה אי פעם להיות חברה שלו. הרי אלף פעם היא נשבעה שהיא לא תצא עם בחורים בלונדיניים, ולא עם בחורים שקטנים ממנה בראש, ובטח לא עם כאלה שמעריצים את בית"ר ירושלים. אבל כל זה היה לפני שההיסטריה חדרה מתחת לעור. כיצד תמגרי את ההיסטריה? הדבר היחידי הטוב לעשות עם ההיסטריה הזאת, הוא לסלק אותה מחייך. אבל זה לא קל. לכן, בינתיים, מספיק שתיהי מודעת לקיומה אצלך במוח, ותביני שחלק ממחשבות השווא שפוקדות אותך בזמן האחרון הם באשמתה, ואין בהם גרעין, ולו הפצפון ביותר, של אמת. במחינה מדעית, אין כמעט סיכוי שתישארי נטולת חבר. יתכן מאוד שהוא לא יגיע עכשיו. שלסוס הלבן שלו נתקע קוץ בפרסה הימנית-אחורית, אולי הוא רק בצבא. אני מכירה כמה אנשים בכלל לא רעים, שרק אחרי גיל עשרים השיגו לעצמם חבר של ממש. פחות מהם, אבל עדיין קיימים, אנשים שחיכו עד גיל שלושים עד שהתאהבו, באופן יסודי, עד מעל הראש. אבל הדרך הכי טובה, יעילה ומהותית לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי ההיסטריה היא להבין כמה כיף יכול להיות לך ל-ב-ד!!!"
"אין אישה בעולם שלא סבלה בין הגילאים 12-80 לפחות ממספר התקפות של הסטריית-אין-לי-חבר (המכונה לעיתים גם "אשליית-האף-אחד-לא-רוצה-אותי או "הפחד-למות-רווקה-זקנה-ובלה-שרודפת-אחרי-ילדים-קטנים-עם-מטאטא-ברחוב"). וזה ברור לגמרי, ההורים שלנו חינכו אותנו שתפקידנו הטבעי בעולם הזה הוא להביא ילדים לעולם, לא לפני (חס וחלילה!) שנתחתן עם אהוב ליבנו, עשיר, משכיל ומבית טוב. (הם לא אשמים, ההורים שלהם חינכו אותם באותה הדרך בדיוק). אבל אם נתקעת עם הידיעה שעד שלא תשיגי את הבחור החסון, שיום אחד יביא לך ילדים לעולם, לא ביצעת את המשימה שלשמה נשלחת לכדור הארץ. ברור, הדברים הדברים לא נאמרו בקול רם כל כך. מספיק שאחרי שפגשתם ברחוב חברה של ההורים שלך, עורכת דין מצליחה ואינטיליגנטית, הלבושה בטוב טעם ומחזיקה בשלל מניות נוסקות בבורסה, אמא שלך אמרה ברחמים: "מסכנה, כזו בחורה מוצלחת ועדיין לא מצאה בעל", את, את המסר כבר תפנימי. היסטריית האין-חבר מתחילה בשקט בשקט, מחכה שלא תשימי לב, ואז היא מנצלת את ההזדמנות ומתנחלת לך בחלק האחורי של המוח, ומשם היא תוכל לפקח על כל מעשייך. ההיסטריה מרימה את ראשה המכוער בדרך כלל כשהחברה הכי טובה שלך מתאהבת מעל הראש שמישהו, או בדיוק כשהגיבור בסדרה האהובה עליך מציע נישואין לחברתו, ולפעמים גם לפני יום ההולדת שלך. אז ההיסטריה עושה כמה דברים: קודם כל, היא מודיעה לך בכל שעה עגולה שאין לך חבר. לא משנה אם את רואה עכשיו סרט, מצחצחת שיניים או ישנה- היא את שלה אמרה. שנית, היא צובטת לך בלב בכל פעם שאת רואה זוג מאוהב. הזוג יכול להיות אחות והחבר שלה, זוג אנשים ברחוב שאת לא מכירה או אפילו הכלב שלך והכלבה של השכנים. אח"כ ההיסטריה, ברוב טובה, עוזרת לך להבין למה אין לך חבר. בזכות המיקום האסטרטגי המצויין שיש לך במוח, היא שותלת בו כל מיני רעיונות מעוותים. למשל, הידיעה שאין לך חבר בגלל מבנה הגוף המגוחך שלך. (ההיסטריה לא יודעת שבקיץ זכית בתחרות מלכת המים) ומכיוון שאת טיפשה מוחלטת (ולא משנה לה שהגעת למקום הראשון בחידון המתמטיקה הארצי) וגם בגלל, כמובן, שאין לך אופי ואת סתם משעממת (שכחת לספר להיסטרייה שהחליטו לראיין אותך לעיתון בית הספר בתור "תלמידת בית ספרנו שכנראה תהיה נשיאת המדינה בעוד 20 שנה" ?). לרוע המזל, היסטריית האין-חבר היא יצירתית, וכמה שתסתרי את טיעוניה ותביאי לי הוכחות נגדיות, היא תמשיך ללחוש לך באוזן שאת לא שווה כלום. וגם אם את שווה זה לא ישאר הרבה זמן, ככה, כשאת לבד. מילא הלחישות הזדוניות של ההיסטריה, אבל יש לך שליטה איומה על ההתנהגות. יש היסטריות ששולחות את הבעלים שלהן לצאת עם כל מיני יצורים מכוערים, טיפשים ורעי לב, העיקר שלא ישארו בלי דייט ביום שישי. היסטריות אחרות גורמות לבחורה שהן עומדות מאחוריה להתנהג כמו בחורות שמאוד רוצות שיהיה להן חבר: כשהן פוגשות בנים שהם פוטנציאל חבר, הן צוחקות נורא מבדיחות לא מצחיקות, מקטינות ראש ולא אומרות את דעתן המלומדת על ענייני השיחה והיום, כדי לא לצאת בלתי-כיפיות. אבל הכי נורא זה כשההיסטריה גורמת לבחורה הנשלטת על ידה להציע חברות לראשון שנדמה לה שיסכים, בלי לעצור לשנייה לחשוב אם היא הייתה מסכימה אי פעם להיות חברה שלו. הרי אלף פעם היא נשבעה שהיא לא תצא עם בחורים בלונדיניים, ולא עם בחורים שקטנים ממנה בראש, ובטח לא עם כאלה שמעריצים את בית"ר ירושלים. אבל כל זה היה לפני שההיסטריה חדרה מתחת לעור. כיצד תמגרי את ההיסטריה? הדבר היחידי הטוב לעשות עם ההיסטריה הזאת, הוא לסלק אותה מחייך. אבל זה לא קל. לכן, בינתיים, מספיק שתיהי מודעת לקיומה אצלך במוח, ותביני שחלק ממחשבות השווא שפוקדות אותך בזמן האחרון הם באשמתה, ואין בהם גרעין, ולו הפצפון ביותר, של אמת. במחינה מדעית, אין כמעט סיכוי שתישארי נטולת חבר. יתכן מאוד שהוא לא יגיע עכשיו. שלסוס הלבן שלו נתקע קוץ בפרסה הימנית-אחורית, אולי הוא רק בצבא. אני מכירה כמה אנשים בכלל לא רעים, שרק אחרי גיל עשרים השיגו לעצמם חבר של ממש. פחות מהם, אבל עדיין קיימים, אנשים שחיכו עד גיל שלושים עד שהתאהבו, באופן יסודי, עד מעל הראש. אבל הדרך הכי טובה, יעילה ומהותית לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי ההיסטריה היא להבין כמה כיף יכול להיות לך ל-ב-ד!!!"
אתאיסט עם ציציות
New member
../images/Emo39.gif ../images/Emo59.gif
את מתיחסת בדברייך למראה החצוני
, אף אני בדברי אתייחס לכך. אני זוכר את הפעם הראשונה שקלטתי את החשיבות שהחברה מיחסת למראה. הייתי בשנות העשרה המוקדמות ונזדמנתי לאיזה מקום צבורי. ישבו שם כמה נשים ושוחחו ביניהן. אחת אמרה לחברתה, הבן של פלונית כל כך יפה ודיברו על היופי של הפלוני ההוא עוד ועוד. אני זוכר עד עכשיו, שזה צרם לי החשיבות המיוחדת, בה התיחסו למראה החיצוני. במקום להתיחס לתכונות אופי טובות וכדומה. כנראה שהייתי קצת נאיבי. איני מתכוון להתוודות כאן בצורה חושפנית וצהובה לחלוטין. בכל זאת אומר שהיום אני עצמי הפכתי לחלק מקהל המשועבדים לחיצוניות. קצת לצערי. אני מתנחם במעט בכך, שלמצער אני מבין בשכל את הנחיתות שבכך. [למרות שניתן לחלוק על כך]. ממה שידוע לי יש שלושה עניינים שונים, [מלבד סיבות פסיכולוגיות בהם איני מדבר], מדוע גבר מעדיף אשה במראה זה או אחר : - סמל מעמד. במקרה זה האשה משמשת לקידום חברתי, או לפחות שלא תפגע במעמד של הגבר לפי מה שנדמה לו. - מודעות אסטתית. במקרה זה לגבר יש טעם כלשהו ביופי והוא רוצה אשה שיהיה לו נעים להסתכל עליה, או לפחות שהמראה שלה אינו גורם לו לצער. - משיכה מינית. בעניין סיבה זו, יש לי תאוריה. לדעתי לפחות במקרי קצה. כמו שמבדילים בין הומואים לסטרייטים או כל העדפה מינית קיימת. כך יש בין הסטרייטים לצורך ההסבר יש העדפות מיניות שונות. כאשר לגברים שונים יש העדפות שונות לגבי צבע שיער גובה משקל גוון עור ועוד ועוד כיד הדמיון ההזוי.
, אף אני בדברי אתייחס לכך. אני זוכר את הפעם הראשונה שקלטתי את החשיבות שהחברה מיחסת למראה. הייתי בשנות העשרה המוקדמות ונזדמנתי לאיזה מקום צבורי. ישבו שם כמה נשים ושוחחו ביניהן. אחת אמרה לחברתה, הבן של פלונית כל כך יפה ודיברו על היופי של הפלוני ההוא עוד ועוד. אני זוכר עד עכשיו, שזה צרם לי החשיבות המיוחדת, בה התיחסו למראה החיצוני. במקום להתיחס לתכונות אופי טובות וכדומה. כנראה שהייתי קצת נאיבי. איני מתכוון להתוודות כאן בצורה חושפנית וצהובה לחלוטין. בכל זאת אומר שהיום אני עצמי הפכתי לחלק מקהל המשועבדים לחיצוניות. קצת לצערי. אני מתנחם במעט בכך, שלמצער אני מבין בשכל את הנחיתות שבכך. [למרות שניתן לחלוק על כך]. ממה שידוע לי יש שלושה עניינים שונים, [מלבד סיבות פסיכולוגיות בהם איני מדבר], מדוע גבר מעדיף אשה במראה זה או אחר : - סמל מעמד. במקרה זה האשה משמשת לקידום חברתי, או לפחות שלא תפגע במעמד של הגבר לפי מה שנדמה לו. - מודעות אסטתית. במקרה זה לגבר יש טעם כלשהו ביופי והוא רוצה אשה שיהיה לו נעים להסתכל עליה, או לפחות שהמראה שלה אינו גורם לו לצער. - משיכה מינית. בעניין סיבה זו, יש לי תאוריה. לדעתי לפחות במקרי קצה. כמו שמבדילים בין הומואים לסטרייטים או כל העדפה מינית קיימת. כך יש בין הסטרייטים לצורך ההסבר יש העדפות מיניות שונות. כאשר לגברים שונים יש העדפות שונות לגבי צבע שיער גובה משקל גוון עור ועוד ועוד כיד הדמיון ההזוי.
איני מכיר את מראיך
, כיוון שלא היה לי הכבוד לפוגשך. לכן אתיחס לדברים כפשוטם ולא למקרה הפרטני שלך. נניח יש בחורה שהיא באמת שמנה ומכוערת לפי ההגדרות המקובלות, נניח. ראשית העובדות, ראיתי זוגות לא מעטים בהם הצלע הנשית עונה על ההגדרות שהוזכרו. ניתן להסיק מכך באופן ודאי שעצם היותה של אשה עונה להגדרות הנ"ל, אינו מהווה חסם מוחלט לזוגיות. בשביל להבין זאת, יש צורך להתיחס אחת לאחת, לשלושת העניינים הגורמים לגבר להעדיף מראה כלשהו. - סמל מעמד. כמו שלא כל גבר נוסע בפרארי, כך לא כלאחד חובק בזרועו דוגמנית. - מודעות אסטתית. הרי לא כולם בעלי טעם נעלה / פיינשמקרים. - העדפה מינית. כאן ממש אין צורך להסביר את השוני והגיוון הקיים בינינו הזכרים. [זה כבר גולש לכיוון הפילוסופי]. תכלית הדברים. שמעתי נער צעיר אומר כשיהיה לי רשיון אז אני אחגוג עם בחורות. כשהיה לו כבר רשיון אמר כשתהיה לי מכונית אז... אז אני אחגוג עם בחורות. וכשהייתה מכונית תלה את הקולר בהעדר דירה וכה הלאה וכולי. ולעומתו אחרים שבכל מצב עשו מה שרצו בלי להמתין לתנאים כלשהם שיבשילו. הכל בראש... [לפחות חלק...] באיחול שה
יהפך ל
, כיוון שלא היה לי הכבוד לפוגשך. לכן אתיחס לדברים כפשוטם ולא למקרה הפרטני שלך. נניח יש בחורה שהיא באמת שמנה ומכוערת לפי ההגדרות המקובלות, נניח. ראשית העובדות, ראיתי זוגות לא מעטים בהם הצלע הנשית עונה על ההגדרות שהוזכרו. ניתן להסיק מכך באופן ודאי שעצם היותה של אשה עונה להגדרות הנ"ל, אינו מהווה חסם מוחלט לזוגיות. בשביל להבין זאת, יש צורך להתיחס אחת לאחת, לשלושת העניינים הגורמים לגבר להעדיף מראה כלשהו. - סמל מעמד. כמו שלא כל גבר נוסע בפרארי, כך לא כלאחד חובק בזרועו דוגמנית. - מודעות אסטתית. הרי לא כולם בעלי טעם נעלה / פיינשמקרים. - העדפה מינית. כאן ממש אין צורך להסביר את השוני והגיוון הקיים בינינו הזכרים. [זה כבר גולש לכיוון הפילוסופי]. תכלית הדברים. שמעתי נער צעיר אומר כשיהיה לי רשיון אז אני אחגוג עם בחורות. כשהיה לו כבר רשיון אמר כשתהיה לי מכונית אז... אז אני אחגוג עם בחורות. וכשהייתה מכונית תלה את הקולר בהעדר דירה וכה הלאה וכולי. ולעומתו אחרים שבכל מצב עשו מה שרצו בלי להמתין לתנאים כלשהם שיבשילו. הכל בראש... [לפחות חלק...] באיחול שה
דער_רוסישער
New member
תקשיבי:
ק-דם כֹּל, השאלה שלך נשאלה מזָוית בעיָתית: "מי ירצה אותי", ולא "את מי אני רוצה". בגדול, השאלה הראשונה מעידה על חיים בצִלּו של תסביך, ואִלּו השאלה השניה מעידה על גישה בריאה. גם את הראשונה וגם את השניה יכול לשאֹל אותו אדם, עם אותו מראה חִצּוני טְעון-שִׁפור. הלאה: אם את רוצה מישהו והוא לא רוצה אותך ומנמק את הסֵּרוב שלו במּראה שלך - זה כבר שלב ב' של הענין: כיצד יש להתיָחס אליו ואל כל העניָן כֻּלּוֹ במּקרה הזה. אבל לשלב ב' צריך עוד להגיע, לכן בהצלחה
.
ק-דם כֹּל, השאלה שלך נשאלה מזָוית בעיָתית: "מי ירצה אותי", ולא "את מי אני רוצה". בגדול, השאלה הראשונה מעידה על חיים בצִלּו של תסביך, ואִלּו השאלה השניה מעידה על גישה בריאה. גם את הראשונה וגם את השניה יכול לשאֹל אותו אדם, עם אותו מראה חִצּוני טְעון-שִׁפור. הלאה: אם את רוצה מישהו והוא לא רוצה אותך ומנמק את הסֵּרוב שלו במּראה שלך - זה כבר שלב ב' של הענין: כיצד יש להתיָחס אליו ואל כל העניָן כֻּלּוֹ במּקרה הזה. אבל לשלב ב' צריך עוד להגיע, לכן בהצלחה
תתעלמי מאחרים.
לא צריך להתייחס לכל פוץ שיש לו הערות מטופשות. יש אנשים שהם סתם רעים ומהם מצווה להתעלם. יש כאלה שהם סתם חסרי רגישות וגם את דבריהם צריך לקחת בפרופורציה. הדבר היחיד שחשוב זה מה את חושבת על עצמך וכאן הכל כבר תלוי בגישה שלך. לא כולם נראים כמו דוגמנים-זו עובדה, ולא צריך לשאוף לכך בכל מקרה. החברה שלנו גם כך מייחסת ערך רב מדי ליופי חצוני וזה פשוט שטחי ועצוב.
לא צריך להתייחס לכל פוץ שיש לו הערות מטופשות. יש אנשים שהם סתם רעים ומהם מצווה להתעלם. יש כאלה שהם סתם חסרי רגישות וגם את דבריהם צריך לקחת בפרופורציה. הדבר היחיד שחשוב זה מה את חושבת על עצמך וכאן הכל כבר תלוי בגישה שלך. לא כולם נראים כמו דוגמנים-זו עובדה, ולא צריך לשאוף לכך בכל מקרה. החברה שלנו גם כך מייחסת ערך רב מדי ליופי חצוני וזה פשוט שטחי ועצוב.
מסכים עם ספל חמאה,
ועם רוב שאר העונים. ובנוסף - אפשר להשתפר. אני שנה שעברה , החלטתי לשנות מלתחה, משחור לבן, השקעתי בזה השנה (קצת) כסף והשנה כבר קיבלתי מחמאות. הבגדים כן משפיעים על ההרגשה-התדמית-המראה. אפשר גם לעשות שאר דברים (דיאטה/ספורט/איפור (אהמ...לא אני
). בקיצור אם את באמת כזו (ולא סתם מצברוח) את יכולה לשנות. וגם אם לא. "כל עוד הנר דולק..."
בהצלחה! שלחי תמונות
ועם רוב שאר העונים. ובנוסף - אפשר להשתפר. אני שנה שעברה , החלטתי לשנות מלתחה, משחור לבן, השקעתי בזה השנה (קצת) כסף והשנה כבר קיבלתי מחמאות. הבגדים כן משפיעים על ההרגשה-התדמית-המראה. אפשר גם לעשות שאר דברים (דיאטה/ספורט/איפור (אהמ...לא אני
אבל למה לשנות את מי שאת?
ממש לא מסכימה עם מה שאמרת. ומניסיון, גם אותי החברה ניסתה לכופף, אף פעם לא התלבשתי כמו כולם ועד לפני כמה שנים צחקו עלי על מי שאני והרגשתי חוסר ביטחון נוראי עם מי שאני, אבל הייתי חזקה, והבנתי שהשקים שאני לובשת הם מי שאני וזהו, ועם ההבנה הזאת כבר עלה לי הביטחון העצמי. היום כבר מקבלים אותי, ומבינים שאני בן אדם מבפנים, והחיצוניות כבר לא משנה לאף אחד כמעט, ואנשים שאכפת להם איך אני נראית מבחוץ אני לא מתחברת אליהם, כי הם רדודים.
ממש לא מסכימה עם מה שאמרת. ומניסיון, גם אותי החברה ניסתה לכופף, אף פעם לא התלבשתי כמו כולם ועד לפני כמה שנים צחקו עלי על מי שאני והרגשתי חוסר ביטחון נוראי עם מי שאני, אבל הייתי חזקה, והבנתי שהשקים שאני לובשת הם מי שאני וזהו, ועם ההבנה הזאת כבר עלה לי הביטחון העצמי. היום כבר מקבלים אותי, ומבינים שאני בן אדם מבפנים, והחיצוניות כבר לא משנה לאף אחד כמעט, ואנשים שאכפת להם איך אני נראית מבחוץ אני לא מתחברת אליהם, כי הם רדודים.
לא זה מה שאמרתי...
תראי, לפעמים אני קם בבוקר, מתלבש , מביט במראה ולא אוהב את איך שאני נראה, אבל אין לי זמן/כח/סיבה לשנות את זה - אז אני מסתובב עם "שקים" או עם חולצה שלא מתאימה למכנסיים/לנעליים/לסוודר/לתחתונים. אז רק אמרתי שאם למישהו זה כן חשוב (לא רק בגלל מה שאחרים חושבים אלא בגלל טעם אישי או סתם אסתטיקה) - הוא כן יכול לשנות. בגדים *כן* משפיעים על האדם, כמו שהאדם *כן* מחליט מה הוא אוהב. לא אמרתי שתזרקי את השקים שאת לובשת רק כי חברות שלך אומרות שזה לא יפה - אם את אוהבת. אלא אמרתי שאם את לא אוהבת את איך שאת נראית בשקים - את יכולה לקנות שקים של Christian Dior , ואולי תרגישי יותר טוב...
. ...זה מובן? דרך אגב, עשת, אני לא מוצא אותך באיסיקיו!...
תראי, לפעמים אני קם בבוקר, מתלבש , מביט במראה ולא אוהב את איך שאני נראה, אבל אין לי זמן/כח/סיבה לשנות את זה - אז אני מסתובב עם "שקים" או עם חולצה שלא מתאימה למכנסיים/לנעליים/לסוודר/לתחתונים. אז רק אמרתי שאם למישהו זה כן חשוב (לא רק בגלל מה שאחרים חושבים אלא בגלל טעם אישי או סתם אסתטיקה) - הוא כן יכול לשנות. בגדים *כן* משפיעים על האדם, כמו שהאדם *כן* מחליט מה הוא אוהב. לא אמרתי שתזרקי את השקים שאת לובשת רק כי חברות שלך אומרות שזה לא יפה - אם את אוהבת. אלא אמרתי שאם את לא אוהבת את איך שאת נראית בשקים - את יכולה לקנות שקים של Christian Dior , ואולי תרגישי יותר טוב...
../images/Emo4.gif
כן...הדברים האלה קשים, גם לי יש בעיות כאלה. אבל אני חושב שחלק מהכיף זה לנסות להתגבר עליהן....אני לא רוצה להשמע פילוסופי מדי: הניצחונות הקטנים האלה של קצת ספורט, קצת אוכל בריא מהרגיל ומחמאה מחבר/ה הם הכיף של החיים. כמובן יש את האפשרויות האחרות: לקחת סמים, לשתות אלכוהול, ללכת לזונה (או המקביל הגברי שלה) וכל שאר מרעין בישין. אבל אז באמת אטבע בפילוסופיה. בהצלחה, whatever...
כן...הדברים האלה קשים, גם לי יש בעיות כאלה. אבל אני חושב שחלק מהכיף זה לנסות להתגבר עליהן....אני לא רוצה להשמע פילוסופי מדי: הניצחונות הקטנים האלה של קצת ספורט, קצת אוכל בריא מהרגיל ומחמאה מחבר/ה הם הכיף של החיים. כמובן יש את האפשרויות האחרות: לקחת סמים, לשתות אלכוהול, ללכת לזונה (או המקביל הגברי שלה) וכל שאר מרעין בישין. אבל אז באמת אטבע בפילוסופיה. בהצלחה, whatever...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.