קיווי עסיסיסי
New member
אוף איזה עצבות.....
שלום יקרות, למה תמיד נושא האובדן רודף אותי לכל מקום??? אומנם האובדנים שלי קרו בשבועות מוקדמים ומאז כבר הספקתי ללדת את הבן המתוק שלי. ועדיין תמיד זה רודף אותי, היה יכול להיות לי ילד בגיל כזה וכזה עכשיו, וכל מיני כאלה. אני פוגשת אובדנים של אחרים בכל פינה. לפני חודשיים התחלתי עבודה חדשה. הכרתי שם אישה בת 50, הכלה שלה בהריון תאומים בשבוע 20 אחרי טיפולים ובשבוע 14 ההיריון הפך להיות בסיכון. היא לא סיפרה לאף אחד שכלתה בהריון מהפחדים. ואז בשבוע 14 התחילו לנזול לה מי שפיר משק אחד. באולטרא סאונד ראו מיעוט בשק אחד. היא נכנסה לשמירת הריון והשק התחיל להתמלא מחדש. ה"נזילה" פסקה. חברתי לעבודה הייתה מאוד נסערת ושפכה את ליבה דווקא אצלי. אני חזרתי אחורה בזמן לעצבות ולכאב וגם לדאגה.. כל יום שואלת מה איתה ומתפללת. בשבת שוב החלו נזילות. הגיעה לבית חולים וכמעט ולא היו מים בכלל בשני השקים אבל היה דופק והם כן נעים. אתמול בבוקר המליצו להם להפסיק את ההיריון אך ההחלטה בידיהם. היום שוב אולטרא סאונד כמות מועטה של מים. קודם התייעצו אם הפרופ' שטיפלה בי באופן פרטי בהריון האחרון שהצליח וגם היא המליצה להפסיק את ההריון. בשעה זו כלתה של חברתי נכנסת לפרוצדורה של הפסקת הריון. כולי מצומררת. איחלתי לה שהחלק הפיזי יעבור על כלתה בקלות יחסית, אך אמרתי לה שהחלק הנפשי יהיה קשה ולכל אחד לוקח משך זמן אחר לעכל ולהתגבר אם בכלל... מי כמוני יודע שלעולם זה לא עוזב אותך!!! כל כך כואב לי אני כל כך עצובה אין לי מילים אין לי איך לעודד מהסיפורים כאן אני יודעת שלידה שקטה זה חוויה קשה. הבנתי שמזריקים לה משהו כדי "להרוג" אותם. אין לי מושג אם יציעו לה לראות אותם. הבנתי שאחר כך עושים בנוסף גרידה. אני פשוט יושבת ובוכה כאן ובעלי היקר מחבק ומבין. גם אותו זה החזיר לאובדנים שלנו. זהו. רק רציתי לפרוק ואולי למצוא כאן מילים שאיתם אוכל לעודד את חברתי, שהיא חמות מקסימה ונדמה שכל אחת הייתה רוצה חמות כזו. אפילו אני. היא כל כך תומכת ועוזרת ומלווה את בנה וכלתה שזה פשוט מדהים. אישה יוצאת מן הכלל. למרות שלבחורה הזו יש הורים שגם הם מדהימים ומלווים אותה לאורך כל הדרך. תודה בנות יקרות. שלכן קיווי
שלום יקרות, למה תמיד נושא האובדן רודף אותי לכל מקום??? אומנם האובדנים שלי קרו בשבועות מוקדמים ומאז כבר הספקתי ללדת את הבן המתוק שלי. ועדיין תמיד זה רודף אותי, היה יכול להיות לי ילד בגיל כזה וכזה עכשיו, וכל מיני כאלה. אני פוגשת אובדנים של אחרים בכל פינה. לפני חודשיים התחלתי עבודה חדשה. הכרתי שם אישה בת 50, הכלה שלה בהריון תאומים בשבוע 20 אחרי טיפולים ובשבוע 14 ההיריון הפך להיות בסיכון. היא לא סיפרה לאף אחד שכלתה בהריון מהפחדים. ואז בשבוע 14 התחילו לנזול לה מי שפיר משק אחד. באולטרא סאונד ראו מיעוט בשק אחד. היא נכנסה לשמירת הריון והשק התחיל להתמלא מחדש. ה"נזילה" פסקה. חברתי לעבודה הייתה מאוד נסערת ושפכה את ליבה דווקא אצלי. אני חזרתי אחורה בזמן לעצבות ולכאב וגם לדאגה.. כל יום שואלת מה איתה ומתפללת. בשבת שוב החלו נזילות. הגיעה לבית חולים וכמעט ולא היו מים בכלל בשני השקים אבל היה דופק והם כן נעים. אתמול בבוקר המליצו להם להפסיק את ההיריון אך ההחלטה בידיהם. היום שוב אולטרא סאונד כמות מועטה של מים. קודם התייעצו אם הפרופ' שטיפלה בי באופן פרטי בהריון האחרון שהצליח וגם היא המליצה להפסיק את ההריון. בשעה זו כלתה של חברתי נכנסת לפרוצדורה של הפסקת הריון. כולי מצומררת. איחלתי לה שהחלק הפיזי יעבור על כלתה בקלות יחסית, אך אמרתי לה שהחלק הנפשי יהיה קשה ולכל אחד לוקח משך זמן אחר לעכל ולהתגבר אם בכלל... מי כמוני יודע שלעולם זה לא עוזב אותך!!! כל כך כואב לי אני כל כך עצובה אין לי מילים אין לי איך לעודד מהסיפורים כאן אני יודעת שלידה שקטה זה חוויה קשה. הבנתי שמזריקים לה משהו כדי "להרוג" אותם. אין לי מושג אם יציעו לה לראות אותם. הבנתי שאחר כך עושים בנוסף גרידה. אני פשוט יושבת ובוכה כאן ובעלי היקר מחבק ומבין. גם אותו זה החזיר לאובדנים שלנו. זהו. רק רציתי לפרוק ואולי למצוא כאן מילים שאיתם אוכל לעודד את חברתי, שהיא חמות מקסימה ונדמה שכל אחת הייתה רוצה חמות כזו. אפילו אני. היא כל כך תומכת ועוזרת ומלווה את בנה וכלתה שזה פשוט מדהים. אישה יוצאת מן הכלל. למרות שלבחורה הזו יש הורים שגם הם מדהימים ומלווים אותה לאורך כל הדרך. תודה בנות יקרות. שלכן קיווי