אוף אוף אוף

Yaelit35

New member
אוף אוף אוף

אז היו עליות וירידות בשבועיים האחרונים, יש לי מן תחושה שאין חסינות. גם אם היתה תקופה ארוכה של הצלחה, החרדות תמיד יכולות להכות שוב.
דיברתי על זה עם הפסיכולוגית, היא כבר שואלת כמה פעמים מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות - גם אם זה לא קרה. ואם זה היה קורה - אז מה? מה ההשלכות? השאלות האלו תמיד מכווצות אותי, או שגורמות לי להתנתק כי המחשבות על הדבר הכי גרוע אף פעם לא הולכות עד הסוף. אין סוף, יש מחשבות בלופ.
פעם ראשונה היום שקצת הסכמתי ללכת איתה בכיוון הזה, וסיפרתי לה משהו שנשמע נורא מביך ודבילי בקול רם, וכמובן שגם עליו היא שאלה - ואז מה?
אין לי תשובה.
לקראת הסוף היא שאלה אם אולי המסקנה מהיום לעבודה שלנו ביחד היא אם אולי אנחנו צריכים להתאמן ביחד בסיטואציות אמיתיות של ארוחה. עניתי באופן חד משמעי שלא, ויצאתי בהרגשה יותר רעה מאשר נכנסתי.

 

Lichy87

New member
שלום

נראה לי שעולות כאן שאלות לגבי האפקטיביות של הטיפול.
אולי כדאי לשתף אותה שאת מרגישה שהשאלה החוזרת הזו לא תורמת הרבה אלא דווקא גורמת לתחושה של אי נעימות, ואם כדאי אולי לחשוב יחד על דרך שתרגיש לך אפקטיבית יותר. אולי לנסח אחרת את השאלות שאיתן ניגשים למחשבות האלו.
&nbsp
דבר נוסף הוא אולי סוג הטיפול שלא מתאים? האם היא קוגניטיבית התנהגותית? יכול להיות שאין לה כל כך רקע בטיפול בחרדה חברתית? את מרגישה שהיא מסוגלת להבין את צורת החשיבה שלך ואת הבחירה בהימנעויות?
&nbsp
חבל שאת יוצאת בהרגשה רעה יותר מהפגישות. את צריכה להגיע לתחושה של קבלה של צורת החשיבה שלך ומשם להתפתח ולהתקדם, לא ממקום של אשמה וצורך להפסיק מיידית את המחשבות וההימנעויות.
 

Yaelit35

New member
שלום

לא יודעת ממש איך להגדיר אותה. אפשר להגיד משהו בין קוגנטיבי התנהגותי לאינטר-סובייקטיבי. מעולם לא דיברנו על כך במונחים מקצועיים.
יש לה רקע, או לפחות כשתארתי את הבעיה היא אמרה שהיא יכולה לעזור לי. היא מבינה לגמרי את צורת החשיבה, לפעמים היא משקפת לי חזרה מה שאמרתי בניסוח הרבה יותר טוב....ולפעמים זה גורם לי לחשוב האם אני האדם ה-800 שהיא מטפלת בו בתחום הזה וזה משעמם אותה. מפחיד לפעמים על מה המוח מסוגל לחשוב :)

תמיד חשבתי שבקוגנטיבי התנהגותי יש כל מיני שיעורי בית, לנסות כל מיני מחשבות חיוביות, לחזור עליהן וכו׳. אבל אנחנו לא ממש עושים את זה. הטיפול הולך בכיוון של לקבל את החרדה, להכיל אותה ולא להלחם בה, לומר לעצמי שהכל בסדר, שאני בסדר כמו שאני וכו׳. אולי לדמיין דמות מכילה (nurturing) שעומדת לידי ומרגיעה. כלומר, אנחנו לא מעלימים את החרדות כפי שקיוויתי בהתחלה, אלא רק לומדים להתמודד איתן בצורה שתעלה לי את איכות החיים ותגרום לי לא להמנע בסופו של דבר. הבעיה היא שיש לי קושי פשוט להאמין בהצהרות האלו.

אני חייבת לציין שבד״כ אני יוצאת משם בהרגשה של הקלה. רק הפעם לא, כי דחיתי את ההצעה שלה שנתאמן על לאכול בחוץ ביחד. להגיד ״לא״ לדמות שמחזיקה אותך עושה הרגשה ממש רעה. כנראה שנדבר על זה בפעם הבאה...
 

Lichy87

New member
היי שוב

נראה לי שה"לא" שלך לגיטימי. זה לא כזה נוח, ואולי אפילו מביך, לצאת עם המטפלת להתמודדות כלשהי בחוץ.
&nbsp
אולי דווקא כדאי להציע שתגבשו ביחד שיעורי בית בין מפגש למפגש. עם כמה שהעבודה על הקבלה של החרדה ושל עצמך חשובה, יש משמעות לחשיפות ביומיום. כמה שיותר התמודדות תוביל לעלייה בהערכה העצמית ובביטחון ותפחית את ההימנעות. ברגע שתראי שאת מסוגלת להתמודד עם דברים זה כבר ידחוף את הטיפול קדימה.
את לא צריכה שהיא תצטרף אליך, רק שתגבשו חשיפות קטנות שמרגיש לך שאת מסוגלת להתמודד איתן במהלך השבוע.
זו דעתי לפחות.
 

Yaelit35

New member
תודה


זה באמת עוזר לקרוא את זה ואנסה להציע. אני גם חושבת שאין בהכרח משמעות לכך שאני והיא נתאמן ביחד, מצד שני, זה בדיוק מה שאדם שיעשה הכל כדי להמנע מסיטואציה יגיד. אבל זה מרגיע שזה לא רק מוחי הקודח בתירוצים אלא שיש בסיס הגיוני להגיד ״לא״


לילה טוב!
 
למעלה