אוף!!! אולי ט'

[דנה האבודה]

אוף!!! אולי ט'

אני יודעת שנעלמתי. לא שממש הייתי פה. אבל אני מרגישה לא ראויה להיות פה כי ממש השמנתי. העניין שהמצב מחמיר ואני כבר ממש לא יכולה לסבול את עצמי. ויותר גרוע מזה-ההקאות חזרו להיות כל יום וזה עדיין לא עוזר...דיייייי מה אני עושה???? איך אני חוזרת לעצמי\יוצאת מהמצב הדפוק הזה? אני מרגישה פשוט חרא, פשוט ענקית, פשוט עצומה, שאני חוסמת לאנשים את טווח הראיה, אני מרגישה הר וזאת באמת המציאות ואני לא מעוותת אותה, זה באמת!! אני פשוט מתביישת בעצמי, מעצמי, מאנשים. אלוהים, מה עשיתי?????

 

[אלומת האור]

אני יכולה רק לספר לך מה עוזר לי, אבל את כבר יודעת

את לא חוסמת לאנשים את טווח הראייה, ואם את כן, זבש"ם. ומה הקשר לא להיות ראויה להיות פה כי השמנת? אני לא יודעת אם את שמנה או לא, אבל אם את כן, את ממש לא היחידה, כי אני פה אתך. ויש לנו זכות קיום. גם לנו.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

דנה

בכל משקל מותר להיות פה ולקחת חלק. אין משקל שבו אדם לא ראוי לאהבה, תמיכה, הקשבה, חברים וכתף לשעות הקשות. את אומרת שהמציאות היא שאת מאוד שמנה. אני לא מכירה אותך, אבל גם אם את אכן במשקל יתר, את בוודאי לא הר ובטח לא חוסמת לאנשים את כל שדה הראיה. התחושות האלו והתיאור הזה הם לא מציאות, הן מחשבות ודיבור חולה על עצמך. להעזר באחרים יכול להיות מאוד משמעותי עבור בוחן המציאות שלך. יש מישהו מקצועי שמלווה אותך- פיזית ונפשית?

 

[דנה האבודה]

היי

תודה, אתן ממש חמודות!!! כן רחלי, יש לי טיפול אבל הוא לא מצליח לעזור לי בעניין הפרעת האכילה. כבר לא עובר עלי יום בלי הקאה, כאילו אני חייבת, כאילו זה מצרך יומיומי על בסיס קבוע...וזה מוזר כי מאד טוב לי בחיים עכשו, אני בקיצוניות ממה שחייתי לפני חודשיים.

 

[Kalphana Vera]

לפעמים (ט')

כשטוב לי, הפרעת האכילה תופסת מקום יותר מרכזי בחיים שלי. זה נובע מכל מיני סיבות, די מובנות, אני מניחה. אני חושבת, ותסלחי לי כי ממש אין לי זכות להגיד את זה, שברגע שתחליטי שמגיע לך שיהיה לך טוב, שאת ראויה לטוב שהחיים מציעים לך, מינון ההקאות ירד. (ואני נורא מזדהה, אם זה עוזר איכשהו)

 

[פרפר בתוך אגרוף]

המטפל/ת יודע/ת על ההקאות?

 

[דנה האבודה]

כן..