אוףף... הרופאים האלה!!!!!!!!!!!!
אוף... אני לא יודעת מה לעשות... אני מרגישה שכולם נגדי... אני חוששת שהכנסתי גול עצמי... אני מתחילה להיות חסרת אונים ומיואשת אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני מנסה לעמוד על שלי ולהילחם ואז אני מגלה שהכנסתי גול עצמי. אני שואלת את עצמי אולי עדיף להיות שותקת כמו פעם... ועצם העובדה שאני מהרהרת בזה גורמת לי להיגעל מעצמי. מה תגיד/י אם אני אגיד לך שאני שוקלת לחזור וללכת לפסיכיאטר שאכזב אותי, שגרם לי לרצות למות, שעבר על כל חוקי האתיקה ומחקתי אותו מבחינתי. אני שוקלת לחשוב אליו כי אין אף אחד פנוי ששייך לקופת חולים. אז קודם כל עזבתי את קופת החולים בגלל כאלו מקרים ששברו אותי וכאות מחאה וכדי שאני ארגיש שאני לא אתן שישחקו איתי ויתנהגו אליי ככה, אז אני מגלה שהקופת חולים החדשה היא אותו דבר. דבר שני, עזבתי את הרופא הזה שעשה לי רע ושהשיקול שלו מזעזע אותי בגלל שרציתי להגן על עצמי מפניו, ובסוף בשביל לעבור רופא צריך לקרות כל כך הרבה- קודם חיכיתי חודשיים כדי שהרבעון ייגמר, ואז כשהוא סוף סוף נגמר אומרים לי כולם שכל התורים תפוסים ושלא הייתי צריכה לחכות. אם אני מחליפה רופא, אני גם צריכה לחכות חודשיים עד שרופא חדש יקבל אותי, וגם לשלם 94 שקלים בגלל שאני מחליפה פסיכיאטר (וזה לא כמו כל רופא אחר). אני יודעת שזה עניינים פעוטים כביכול ושזה לא אמור לשבור אותי כמו שזה שובר באמת. אבל אני מרגישה שאני לא יכולה להתמודד עם זה, קשה לי להתמודד עם קיר או עם יחס לא הוגן ובסופו של דבר אני נדפקת... מה שלא קורה- אני מפסידה תמיד, וזה כל כך לא הוגן...
אז עכשיו אני בחוסר אונים נרכש, כתוצאה מכך שהמחאה שלי גרמה לכך שאני ורק אני אפסיד מכל הכיוונים. הניסיון שלי לשמור על עצמי, להגן על עצמי, לסנגר את עצמי, כשל... אז אני מגיעה למצב שאני חושבת שעדיף לי כבר ללכת לאותו חרא (תסלחו לי) שכבר אכזב אותי, מאשר לחפש אחד חדש שיאכזב אותי... אני מרגישה כל כך פגועה ועכשיו בנוסף לכל אני מרגישה שאין לי ברירה אלא לתת את הלחי השניה... אההההההההההההההההה!!!
אוף... אני לא יודעת מה לעשות... אני מרגישה שכולם נגדי... אני חוששת שהכנסתי גול עצמי... אני מתחילה להיות חסרת אונים ומיואשת אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני מנסה לעמוד על שלי ולהילחם ואז אני מגלה שהכנסתי גול עצמי. אני שואלת את עצמי אולי עדיף להיות שותקת כמו פעם... ועצם העובדה שאני מהרהרת בזה גורמת לי להיגעל מעצמי. מה תגיד/י אם אני אגיד לך שאני שוקלת לחזור וללכת לפסיכיאטר שאכזב אותי, שגרם לי לרצות למות, שעבר על כל חוקי האתיקה ומחקתי אותו מבחינתי. אני שוקלת לחשוב אליו כי אין אף אחד פנוי ששייך לקופת חולים. אז קודם כל עזבתי את קופת החולים בגלל כאלו מקרים ששברו אותי וכאות מחאה וכדי שאני ארגיש שאני לא אתן שישחקו איתי ויתנהגו אליי ככה, אז אני מגלה שהקופת חולים החדשה היא אותו דבר. דבר שני, עזבתי את הרופא הזה שעשה לי רע ושהשיקול שלו מזעזע אותי בגלל שרציתי להגן על עצמי מפניו, ובסוף בשביל לעבור רופא צריך לקרות כל כך הרבה- קודם חיכיתי חודשיים כדי שהרבעון ייגמר, ואז כשהוא סוף סוף נגמר אומרים לי כולם שכל התורים תפוסים ושלא הייתי צריכה לחכות. אם אני מחליפה רופא, אני גם צריכה לחכות חודשיים עד שרופא חדש יקבל אותי, וגם לשלם 94 שקלים בגלל שאני מחליפה פסיכיאטר (וזה לא כמו כל רופא אחר). אני יודעת שזה עניינים פעוטים כביכול ושזה לא אמור לשבור אותי כמו שזה שובר באמת. אבל אני מרגישה שאני לא יכולה להתמודד עם זה, קשה לי להתמודד עם קיר או עם יחס לא הוגן ובסופו של דבר אני נדפקת... מה שלא קורה- אני מפסידה תמיד, וזה כל כך לא הוגן...
אז עכשיו אני בחוסר אונים נרכש, כתוצאה מכך שהמחאה שלי גרמה לכך שאני ורק אני אפסיד מכל הכיוונים. הניסיון שלי לשמור על עצמי, להגן על עצמי, לסנגר את עצמי, כשל... אז אני מגיעה למצב שאני חושבת שעדיף לי כבר ללכת לאותו חרא (תסלחו לי) שכבר אכזב אותי, מאשר לחפש אחד חדש שיאכזב אותי... אני מרגישה כל כך פגועה ועכשיו בנוסף לכל אני מרגישה שאין לי ברירה אלא לתת את הלחי השניה... אההההההההההההההההה!!!