אוףףף

קולדון

New member
אוףףף

פאק, לא יכולה לישון
שכחתי כבר איך זה כשהחרדות גורמות לכל מערכת העצבים שלי להיות דרוכה ככה.

מחר- עבודה. אני חייבת למצוא עבודה טובה יותר. מקווה שזה ידחוף אותי באמת למצוא.
זה לא בדיוק רק עניין של כסף, אלא יותר מה אני אמורה לעשות כשאהיה גדולה וכל זה, ואני כבר ממש ממש גדולה, כן?
העבודה השניה שלי, בסטודיו ועם ההופעות והקרקס.. אני מתה על זה, אבל זה לא לנצח כמובן.

נחמד מצידי לחשוב על העתיד פתאום, להפסיק לצוף מרגע לרגע.
ברגע שאני יוצאת ההווה, אני קולטת שהמצב לא משהו. שאין מצב שאני מקימה ככה משפחה או משהו מעבר ללסגור בקושי תחודש- וגם זה נכון לעכשיו..


טוב סתם התחשק לי לפרוק..
 

תמרה45

New member
קולדוני..

קראתי אותך.. איך את היום עם היום שעובר? :)
בטח מישהי מרובת ניסיון כמוך שבדיוק כמו שהלילה הזכיר לך את הדריכות הזאת, כך גם בטח את זוכרת ויודעת שזה משהו שחולף, זה משהו שגורם לך לעצור להתבונן, וזה משהו שהוא חלק מהדרך...
לאט לאט אני בטוחה שתמצאי ותתחדשי עם עבודה!! עצם זה שעלית על זה, זה כבר צעד משמעותי....
חיבוק!! וגאה בך!

תמרה
 
היי

משבר הגיל הזה מוכר לי...
יודעת איך זה מרגיש, כשפתאום אי אפשר כבר רק לעשות מה שבא וצריך להתחיל לתכנן צעד שניים קדימה.
ויודעת איך השעון הביולוגי מתחיל לתקתק לו משפחה משפחה משפחה...

רק רוצה להזכיר שגם אם כלכלית או מבחינת הבטחון המקצועי שלך את לא במקום מושלם,
המצב לא רק שלא לא משהו, אלא הוא מפתיע לטובה-
את עוסקת במקצועות נדירים, משווקת את עצמך בתחומים שונים, מתפרנסת מהכשרונות שלך- שזה דבר ממש לא מובן מאליו,
ובתחומים שלא קל לבלוט בהם את מצליחה לא להיות לרגע אחד בבטלה.
אז מהצד, אני די מתפעלת ממך.

זה בטוח לא מרגיע הכל אבל מקווה שקצת עוזר לראות את הצד החיובי...
 

פאנדורה

New member
הי....

אני מבינה שהקרקס הוא לא לתמיד, באמת יש מקצועות כאלו שיש להם תקופה מוגבלת.
חשבת פעם מה תרצי להיות אחר כך? באיזה עוד דברים את רוצה להתעסק?

לא יודעת כמה זה "ממש ממש גדולה" אבל יודעת שלפעמים יש פער בין הגיל שלנו לבין מה שמרגיש בפנים,
כי לא כולם מקבלים את אותה ילדות, לא כולם גדלים באותו קצב,
לא כולם מתאימים לקצב של המירוץ הזה שיש סביבנו,
ולפעמים יש פער בין הגיל הכרונולוגי למה שמתאים לך.
אז אולי תתני לעצמך קצת הנחות,
את בקצב שלך...
 

קולדון

New member
עונה לכולן..

קודם כל תודה על התגובות, בעיקר רציתי להעביר את החרדות שלי למשהו נגיש יותר כמו טקסט.. כדי שאוכל סוף סוף ללכת לישון..

פעם בכמה זמן זה קורה לי, בשנתיים וחצי האחרונות. כשמגיע הרגע אני קולטת איפה אני נמצאת פתאום, ורוצה שינוי מידי. שינוי כזה מיידי שאני מרגיע שהעור שלי נשרף אם אני לא אעשה משהו. זה בדרך כלל אחרי שאני מנומנמת באותו מקום למשך שנה לערך..

אני לא באמת קשורה למירוץ החיצוני. בשנים שרוב האנשים משקיעים בלימודים ובעתיד שלהם הייתי עסוקה בלהרוס, ואח"כ בלתקן לאט לאט בהדרגתיות ועדינות, כדי לא להבהל מעצמי. זה לקח לי המון המון זמן ובצעדים קטנטנים. רוב הזמן הייתי עסוקה בלעודד את עצמי כדי לא להשבר מהפער הזה שנוצר.
בכלל להחליט להתחיל לעבוד היה תקדים..

אז עכשיו, הגעתי לשיאי הנוכחי- השגתי המון מטרות וכל זה אבל רובן קשורות בליישר קו קיים עם החברה. רוב האנשים לא צריכים להשקיע כמה שנים טובות בלהשתקם מסמים ואנורקסיה...חח.
ואמנם אני עובדת בתחום שלי, שזה מדהים ובכלל לא מובן מאליו, אני חיה לגמרי על הקשקש (למרות שהדירה המהממת שלי במחיר מצחיק), ועד לפני זמן לא רב ההורים שלי עוד היו עוזרים לי כלכלית, לממן טיפולים וכל זה.

ואז היה חופש פסח, חופש מהעבודה.. וחזרנו מהחופש וקלטתי שלא בא לי להיות אסיסטנטית בשכר מינימום יותר. אני עובדת בסדנת הדפס גם כמורה, וגם כאסיסטנטית, משכורת שונה ועבודה שונה, שתיהן בתחום ההדפס, שתיהן ממש מעט שעות. וזה הוביל אותי להבין שאני צריכה לגדול מזה, למצוא כיון יותר הגיוני לעצמי... והמחשבה על שינוי מעוררת בי חרדות.

בסופו של דבר זה הוביל אותי לפעולה.
גם הודעתי על התפטרותי, גם שלחתי קורות חיים לכל מיני מקומות, וגם חשבתי על כמה כיוונים לעבודה שאולי יעניינו אותי.
אז אני מרגישה יותר טוב..

ֿֿ
 

תמרה45

New member
אני גאה בך קולדוני!!!

ולוקחת מזה השראה גם לעצמי!!! באמת שאפו הצעדים שלך אמיצים, ועם כמה שזה מפחיד השינוי וכו׳ ואולי מעורר חרדה מה יהיה וכו׳ אני סומכת על הכלים שלך ועלייך מאוד מאוד!!
 

חורה

New member
אני מבינה אותך

זה מן "מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה"
מן חוסר אונים שכזה
 
למעלה