אוףףףףףףףף

[אדר 27]

אוףףףףףףףף

אני כמה חודשים אחרי ניתוח בלי מחזור (עם נוברינג) אמורה ורוצה עוד מעט לעשות IVF אבל ההרגשה של ״המקולקלת״ לא עוזבת אותי, מרגישה עדין (אחרי 5 שנים ) צורך לבדוק את היכולת שלי להיכנס להריון טבעי וזה עדין מתסכל ועדין מרגישה לא בסדר עם זה שאני צריכה IVF ולא יכולה לבד. הרופא אמר שעדיף ללכת ישר ל IVF ולא לנסות לבד ולי זה עדין מרגיש ״אשה מקולקלת״......השאלה אם ומתי (בכלל) זה יעזוב אותי, כמה שנים אצטרך לחיות בהרגשה הזו עד שאבין בהרגשה הפנימית שזה בסדר, שלמרות שאני רק בת 30 זה בסדר ונורמלי שלא כל אחת יכולה להצליח בטבעי (ברור שעדיף את היכולת להצליח בהפריה מאשר לא להצליח בכלל) אבל עדין המחשבה של לנסות לבד ואולי גם להצליח בלי עזרה של משהו מבחוץ נמצאת כאן.
אז היום, ממש עכשיו החלטתי להוציא את הנוברינג לחכות למחזור ולנסות רק פעם אחת לבד (ממש אחת ודי...) ואם לא יצליח ללכת ל IVF אבל עכשיו שאני כותבת לכן את זה זה שוב מרגיש לי לא בסדר,אולי לשים מחר שוב טבעת ולעשות IVF וזהו???
אוףףףףףףףףףףףףףף..................
תובנות מישהי?????

 

[liats80]

היי אדר

האמת היא שאין לי הרבה תובנות בנושא...
אני בגישה מאוד שונה ממך. אני רוצה להיות אמא. הדרך לא חשובה לי.
אני בת 32, מעולם לא לקחתי גלולות, ניסיתי להכנס להריון טבעי במשך חצי שנה (וזה אם לא מחשיבים את 6 השנים שבהם לא ניסיתי להכנס להריון אבל לא ממש עשיתי שום דבר כדיי למנוע אותו), עברתי שני ניתוחים, שתי הזרעות, ואני במהלכו של סבב ההפריה הרביעי...
אני, באופן אישי, מצטערת מעט על חצי השנה שניסינו טבעי. זה זמן שאבד ובדיאבד ברור לי שלא היה בכלל סיכוי להריון (זרע לא משהו, חצוצרה מסובבת ונגעים שונים) - אבל זה מה שהרופא המליץ בזמנו לאור הנתונים שהיו בידיו אז.
אני לא מרגישה פחות אישה או מקולקלת בגלל האנדו ובעיות הפוריות. זו לא הצורה בה אני מודדת את הנשיות שלי.
אבל זו אני.
את זו את ובסופו של דבר את צריכה לעשות מה שמרגיש לך(!) נכון.
ךא כתבת מה מצאו בניתוח. באופן עקרוני אני לא רואה בעיתיות בלנסות להכנס להריון טבעי (אם שתי החצוצרות תקינות). בטח שלא במשך חודש אחד בלבד. ואם זה יקל עלייך לעבור הלאה (במידה וזה לא יצליח כמובן - תמיד יש סיכוי!) אז אולי זה מה שנכון עבורך.
כמובן שכדאי להגביל את זה בזמן שכן כל מחזור עלול להחמיר את המצב.
אלי כדאי לשקול גם תמיכה מקצועית שתעזור לך להתמודד מבחינה נפשית.

ליאת.

 

[lim35]

הי אדר

בדרך כלל אחרי ניתוח נפתח חלון הזדמנויות להרות באופן טבעי, כי הגוף נקי יחסית ממוקדי האנדו', זאת בתנאי שבדקו שהחצוצרות פתוחות - אחרת אין טעם לנסות באופן טבעי כלל.
ההמלצה שאני קיבלתי היא לנסות טבעי במשך חצי שנה ואם זה לא מצליח אז לפנות לרופא פוריות. בסופו של דבר לקח לי שנה מהניתוח ועד שהתחלתי בטיפולי IVF (הטיפול השני הצליח).
כמובן שכדאי למקסם את הסיכויים כשמנסים באופן טבעי על ידי בדיקה של מועד הביוץ המדוייק, אם על ידי בדיקות ביוץ עצמיות שקונים בבתי מרקחת, או על ידי מעקב זקיקים באולטרסאונד.

לגבי ההיבט הפסיכולוגי, אני זוכרת שגם אני הרגשתי "מקולקלת" במשך איזו תקופה, אבל זה עבר לי כי העדפתי להתמקד בעשיה ולא במחשבות שליליות שרק מדכאות ולא תורמות לתהליך.

את נכנסת כאן למסע שלא ידוע כמה זמן הוא יקח, לכן כדאי לנסות ולהיות אופטימית וחיובית ולהאמין שיקרו לך דברים טובים!

 

[זואילי]

הי אדר

מצטרפת לבנות מעליי.
אני חושבת שכדאי להיעזר באיש מקצוע כדי לדבר ולהציף את כל הנושא של דימוי גוף ונשיות.
אחרי הרבה טיפולים עם חצוצרה חסומה, כשנותחתי (ניתוח 2) גילו שגם החצוצרה השנייה גמורה. וכך הלכו להם 8 סבבי IVF לשווא.
לא ראיתי שום בעייה בהוצאת 2 החצוצרות שלי. בגישה שלי, הן רק הזיקו לי. הן לא עשו את העבודה ואף יותר מזה - הן כנראה פגעו בכל העוברים שהוחזרו לי.
נשיותי לא נמצאת בחצוצרות.
האמת, גם לא בהבאת ילדים לעולם.
נשיות היא הרבה יותר מכמה איברים פנימיים, זו דעתי, ואני לא מרגישה מקולקלת. אם כך החליט ההוא שם למעלה, אני מקבלת את הדין. זה לא משנה כהוא זה לגבי הרגשת הנשיות שלי.
את רוצה להרות ויש כ"כ הרבה דרכים להרות, ואין קשר בין הדרך לבין הנשיות שלך.
אם "משהו מבחוץ" יכול לעזור לך להגיע למטרה - צריך להודות שיש את המשהו הזה. להסתכל על חצי הכוס המלאה. להסתכל רק על המטרה.

אני גם מסכימה שלנסות חודש אחד טבעי, זה לא כזה ביג דיל. אולי דווקא בהפוך על הפוך - להנמיך ציפיות ואז להיות מופתעת לטובה - יכול לעודד את רוחך. אבל תמיד לדעת שיש עוד דרכים להגשים את החלום. אם החלום הוא ההריון וילד בידיים - אז זה באמת באמת לא משנה אם זה קורה בסקס או הזרעה או IVF (או תרומת ביצית..).
העיקר - שיקרה.

תעשי לך תוכנית פעולה, תשימי לעצמך דד ליינז ותסתערי על המטרה.
אין יותר נשי מזה!!!