אוףףףףףףףףףףף !!!!

[מבולבלת29]

אוףףףףףףףףףףף !!!!

זה מה שיש לי לומר על חיי

 

[איש המערות]

רוצה לשתף?

 

[מבולבלת29]

איש מערות יקר

בדקתי עכשיו מתי כתבתי כאן לראשונה , זה נראה לי כמו יובלות מסתבר שזה היה בדיוק לפני חודש ו- 4 ימים זה היה ב- 1/5/2003 מאז עברתי כ"כ הרבה והספקתי כ"כ הרבה והיום אני מרגישה הרבה יותר מבולבלת . התחלתי לפני כ- שלושה שבועות ייעוץ פסיכולוגי עם מטפלת מקסימה . הקשר ביננו מדהים , אני נפתחת ומדברת על הכל , אפילו אני הייתי קצת המומה מכך אבל הגעתי למצב שאני הרבה יותר מבולבלת היום מקודם אולי כי אני רואה עוד דברים ביתר בהירות אולי כי שפכו לי קצת אור על הדברים ונשאלתי שאלות שמעולם לא העזתי לשאול את עצמי ובטח לא לחשוב בסתר ליבי על התשובה . קשה לי , יש לי המון חששות ופחדים . אני עושה דברים בטירוף , בלי מחשבה , לא סופרת עד 10 פשוט חושבת ועושה ! מוצאת שגם חלק מהדברים שאני כבר עושה ומנסה לחשוב נעשים מהסיבות הלא נכונות . מרגישה שאני באין מוצא - כולם סביבי מאושרים יותר ורק אני עומדת להתפוצץ . כבר ביררתי לגבי נסיעה לחו"ל לבדי , לברוח , לנוח , לחשוב , להיות לבד לעשות קצת סדר במחשבות . לא מוצאת את עצמי ולא יודעת מה לעשות !!! אוףףףףףףףףףףףףף

 

[איש המערות]

אל תיבהלי

כשמתחילים טיפול פסיכולוגי, מזהים דברים שלא ראינו קודם ולומדים על עצמנו משהו חדש. יחד עם זאת זה גורם לפעמים לבילבול במקום לבהירות ונדרש המשך לטיפול כדי לסדר את הדברים במקום ולתת להם את המשקל המתאים. הבילבול הזה עלול לגרום בהתחלת הטיפול דווקא לקיצוניות גדולה יותר במקום לאיזון. הקיצוניות יכולה להתבטא בהעצמת הדפוסים המפריעים שבגללם התחלת את הטיפול - מעין הידבקות למוכר וסירוב לקבל את החדש שנתגלה לך, או לפעולות בדפוסים אחרים מהם, גם כן בקיצוניות - כאילו כדי "לזרוק" את הדפוסים הישנים ולהבליט את המימדים החדשים שגילית לגבי עצמך. המצב אופייני מאד לבוגרים טריים של סדנאות מרוכזות - כמות התובנות החדשות פשוט "מפוצצת" אותם, אבל זה יכול לקרות בכל תהליך של גילוי עצמי. אני מציע את הדבר הפשוט ביותר - אל תיבהלי ממה שעובר עלייך, זה תהליך נורמלי במסגרת הטיפול שלך. התייעצי על כך עם הפסיכולוגית, אני מאמין שהיא תעזור לך לעבור גם את הקטע הזה. החשוב ביותר הוא שלא תשפטי ולא תאשימי את עצמך על פי סולם ערכים זה או אחר. לכל אדם יש חולשות וכל אחד מוצא מנגנוני פיצוי עליהן, שלפעמים גורמים לו להרגיש מסובך עם עצמו. אני חושב שאם תפנימי זאת, ה"טירוף" שלך יתמתן מאד רק מעצם קבלת עצמך כפי שאת. המשיכי בטיפול והמשיכי במקביל לגעת בחולשות וגם בתגובות שלך לזיהויין ולגילוי מקורן. תגובות אלו הינן חלק מתהליך למידה של מיומנויות הקשורות בריסון ההשפעה של חולשותייך - משהו בדומה לילד האוחז לראשונה בעט ונייר - בהתחלה הוא משרבט שירבוטים גסים בתנועות רחבות וחזקות ורק עם רכישת המיומנות הוא מתחיל להיות מסוגל לעדן את עוצמת התנועות והלחץ על העט. אפשר גם להמשיל זאת ללימוד נגינה על כלי - בהתחלה מנגנים תווים פשוטים בעוצמה גבוהה ועם זיופים ובהמשך, עם רכישת השליטה בכלי, מעדנים ומכווננים את עוצמת הנגינה תוך כדי הוספת גוונים ההופכים את הניגון לחוויה מענגת. אני מאמין שעם סבלנות, נחישות, הדרכה נכונה (שיש לך מהפסיכולוגית) וקבלת השגיאות שלך כחלק נכון מהתהליך, תצליחי ליצור בחייך מנגינה מענגת במקום זו הצורמת שאת חווה היום. אל תיבהלי מהצרימה והיי סבלנית - התהליך יקח זמן. הרשי לו לקרות בקצב הטבעי שלו. בהצלחה

 

[בילביל]

קבלי ../images/Emo24.gif בינתיים

 

[מבולבלת29]

אני זקוקה לו

המון תודה

 

[kinley]

יש נקודה ........

שכבר לא מספיק למרר, לבכות, להתלונן, לקטר וכו'..... יש נקודה שאם באמת אבל באמת כבר מספיק רע מחליטים לעשות מעשה מחליטים לקחת אחריות על החיים שלי/שלך ולעשות אם זה ע"י נטילת החלטות ברורות חד משמעיות, גם אם הם כאלו הכרוחות בהמון כאב ובין אם אלו ע"י סיוע יותר מקצועי ממוקד ואישי יותר שיוביל אותך לדרך הנכונה. בהצלחה

 

[מבולבלת29]

../images/Emo39.gif

תקראי מה שכתבתי לאיש המערות

 

[מבולבלת29]

כלום לא עוזר

כלום לא עוזר לי אני מרגישה שגם הטיפול הפסיכולוגי תקוע לי אני לא יודעת בעצמי מה אני רוצה מעצמי אני משנה את דעתי בקצב מהיר יותר מאשר אני הולכת לשרותים אני לא החלטית אני מרגישה שאני משלה את כולם מסביבי , כולם מרגישים טוב ואני מרגישה הכי נורא שבעולם ! אני צריכה להיעלם !!!!

 

[kinley]

את לא!!!!!!!!!!!

איך את יכולה לכתוב דבר כזה!? תפרידי בין הדברים : אין קשר בין התקופה הקשה שמן הסתם את עוברת עכשיו לבין הנוכחות, הקיום שלך. כל אחד עובר תקופות קשות אבל זה עובר מתישהו אני בטוחה שבשלב מסוים דברים יתחילו להסתדר לך גם יעוץ זה לא תרופת קסם לדעתי, זה גם טעות לחשוב שיעוץ יכול לפתור דברים זה יכול לעזור אבל אסור להיתלות בו. זה שאינך החלטתי מעיד רק שהקונפליקט מאוד חזק אבל את חייבת לעצמך לצאת ממנו לחשוב מפוכח לא להרים ידיים אני איתך

 

[בילביל]

להירגע .. ומיד!!!

את לא היחידה שמרגישה כך לפעמים. לא אגיד לך שטויות זה יעבור. אבל אם את באמת רוצה שיהיה שינוי, שתדעי שאפשר. הייתי בתהומות. הייתי בפסגות. כל שרציתי זה רק ללכת בקו ישר. מבולבלת יקרה, זה בסדר. זה בסדר להיות לא החלטית, ואם כולם מושלים אז שיהיו. את מרגישה הכי נורא בעולם? איזה יופי. זאת אומרת שיותר גרוע כבר לא יכול להיות, נכון? את משנה את דעתך בקצב מהיר - אז מה. מי שלא עומד בזה זו את. אל תדאגי עכשיו לאחרים. הם ידאגו לעצמם. אולי תספרי עוד קצת עליך ועל מה שמציק לך? בינתיים קבלי הוכחה שאת לא היחידה שמרגישה כך לפעמים: X וגם עוד

 

[מבולבלת29]

הבלבול

אז ככה ... כתבתי כאן לפני כחודש על מעשיי ועל בעייתי , אני אחזור בקצרה , אני נשואה , יש לי חבר נוסף , אני חיה חיים כפולים מתמרנת בין שני גברים ולא נותרה לי דקה לעצמי אני עם חוסר שינה עצום אני כבר עם סימנים מתחת לעיניים מצד אחד "ברור" לי פתאום שבעלי לא מספק את צרכיי (והכוונה לא רק למיניים) אני לא מרגישה אליו כבר כלום כנראה , לא יכולה שיגע בי . חושבת שאני רוצה להתגרש ולא מעיזה לומר זאת , אפילו לא כששוחחתי איתו על כך הוא אמר שזה נשמע כאילו אני מנסה לשכנע אותו לעזוב אותי כי לי אין את האומץ לעשות כן . מהצד השני יש את החבר (אני לא קוראת לו מאהב כי זה לא )אני מפנה עבורו כל דקה פנויה , מבלה איתו עד השעות הקטנות של הלילה ללא שינה ולמחרת הולכת לעבודה כרגיל (כשבעלי בתורנות לילה) , אני כל הזמן מבטיחה לו שאני מתקדמת עם הנושא עם בעלי (הגירושים - הפרידה ) ולא תמיד מדייקת בעובדות אלא אני חושבת שאני אומרת מה שהוא רוצה לשמוע . בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מתרצת ל"חבר" כל מיני תירוצים למה איני יכולה לראות אותו כל יום , אני חייבת לפעמים לישון , אין לי כח , ואני מספרת לו שהיום דיברנו בעלי ואני על להתגרש , יש התקדמות כשזה לא נכון . אני נהנית מאוד מאוד להיות במחיצתו של החבר , אני מרגישה נחשקת , חכמה , יפה , מוכשרת ונעים לי .. נעים לי החיבוק , המגע , האהבה , ההתחשבות , השיחות , הבילוי ועוד ... ואז ..יום אחד אני מתעוררת וחושבת איך אני עוזבת את בעלי , הוא איש טוב ביסודו , הוא לא עשה לי כל רע , הוא לא השתנה , זאת אני שהשתניתי ...זאת אני שפתאום רוצה יותר , זאת אני שפתאום מרגישה שמגיע לי יותר , הוא נשאר אותו הדבר , פתאום מפריעים לי בו כל מיני דברים . ואז החשש של הכישלון ...להיות גרושה ! ..אני ??? הבחורה הכי מוצלחת בחבורה , אהפוך לנושא השיחה של כל ה"שמות הטובות" שגם ככה שאלו כל הזמן " מה היא עושה איתו בכלל" . פתאום אני מוצאת את עצמי מתחמקת מהחבר , מוצאת תירוצים , סיבות ונעלמת , אני יודעת שאני רוצה להיות במחיצתו אבל מרגישה חנוקה ... לבעלי לא אמרתי חד משמעי שאני רוצה להתגרש , אלא שלא טוב לי , אני זקוקה ליותר , הוא מנסה לתקן , הוא משתדל ליותר , הוא עושה דברים שמעולם לא עשה , הוא אמר שהוא לא מוכן לוותר עלי , הוא אוהב אותי . ולחבר אני ממשיכה לספר שהכל התקדם , שפתחתי תיק ברבנות , שיש דיון , שבעלי כבר מבין , שעוד מעט ונגור כבר יחד , יש לי המון חפצים אישיים בדירתו ואת מפתח הדירה , אנחנו מארחים יחד חברים , משפחה שלו וחברות שלי . לא יודעת מה לעשות , לא יודעת אם אני רוצה , לא רוצה את החבר , את הבעל , איך להחליט ולמה וואוווווווו נורא כבד לי אני מרגישה שאני משלה את כולם , הם חיים טוב יותר , הם מקבלים את מה שהם רוצים לשמוע או מה שהם חושבים שקורה איתי ...ואני לא יודעת מה אני רוצה !

 

[kinley]

כשתפסיקי לשקר לעצמך........

כבר לא תצטרכי לשקר להם. קצת קשה לי להבין, או לקבל את זה ש"דעת החברה" מונעת ממך לחיות חיים מאושרים, טובים יותר. הם לא חיים את החיים שלך רק את בלבד את לא תהיי כישלון בעיני אחרים אם לא תרגישי ככה הכול מתחיל ונגמר בך. יש לך עוצמות שאת צריכה ללמוד, להכיר ולהחצין ברגע שתתחילי להאמין בעצמך להאמין שמגיע לך טוב, נחת שאת צריכה לחיות בשביל עצמך לא בשביל אחרים אולי אז יהיה לך קל יותר לקבל החלטות. מבולבלת- תרשי לי להפנות אליך שאלה שאני מבקשת תשובה אליה: בפנטזיה הכי פרועה שלך כשאין בה משפחה אין בה בעל ואין בה את החבר הנוכחי איך את מדמינת את עצמך!? מהחינה רומנטית!? מבחינה מקצועית!? איפה את רואה את עצמך!? כשתפסיקי לשקר לעצמך תפסיקי לשקר לאחרים

 

[kinley]

שאני = אנני!!

 

[בילביל]

מבולבלת

זה באמת ווואווווו !!! לא פשוט. אני רוצה לומר לך המון דברים. אבל אני רוצה לחשוב על זה קצת. תנסי לא לדאוג יותר מדי. לכל מצב יש פתרון. מבטיחה.

 

[system 1]

הקדמת תרופה . . .

לעצמך בזה שיש לך חבר צמוד מאוד (חיים יחד מחצית מהזמן) אבל התרופה הזאת הולכת להיות מכה לבעלך לכן את מפחדת להתגרש: כי הוא אדם טוב ואוהב אותך, אולי גם יש ילדים (לא הזכרת , כי אם אין אז המצב הרבה יותר פשוט) הטיפול הפסיכולוגי נראה כי עזר לך להבין את עצמך ורצונותייך, עכשיו צריך, לעזור לך לקבל החלטה בכיוון של גירושין (או לא), כדאי מאוד לשתף את בעלך בטיפול, בכך ולעזור גם לו להתגבר על הכאב במידה והכיוון הוא גירושין, או לעזור לו להבין אותך ולהתקרב אלייך ולהציל את הנישואין אם אין לכם ילדים, גירושין ניראה כפיתרון טוב לך, לבעלך יהיה זה קשה, אבל עם טיפול פסיכולוגי מתאים יכול מאוד להיות שהוא יתגבר ויבנה בית חדש, (יש הרבה פנוים\ות\גרושים\ות) מאחל לך שתמצאי את הכיוון המתאים ותלכי עם זה עד הסוף. הערה: עבודה במשמרות של בעלך, והריחוק הפיזי הזה, יתכן כי היתה מנוף לחיפוש שלך, ולמציאת חבר ...האים החבר מתאים לך כבן זוג לחיים, את בודאי שואלת את עצמך, ומתלבטת, אולי כדאי גם שיועץ נישואין יביט על התמונה כולה בעיניים מקצועיות, ומהצד . . . בהצלחה

 

[מבולבלת29]

וואוווו

וואו כל מה שאמרתם ועדיין אני לא מוצאת את עצמי , נכון שאני רואה יותר דברים שאני רוצה לעצמי , רצונות וכו'... אבל ...איני יודעת מה לעשות , רגשותיי מתחלפים כל כך מהר , יום אחד אני מחליטה שאני לא אוהבת את בעלי , לא יכולה להיות לידו , לא יכולה שיגע , לא יכולה שינשק ובטח לא סקס יום אחרי אני אוהבת את החבר מאוד , ויום אחריו מתחמקת ממנו ללא סיבה ומעדיפה לישון קצת .. מפחדת שאתגרש ופתאום אתחרט ... אולי בעלי הוא האיש ואני עוברת סתם משבר .. אולי עם החבר נעים מאוד כרגע אבל זה בגלל אופי המסגרת ... אין לי מושג אם ארצה אותו יום אחרי הגירושין ... ואם אישאר עם בעלי יתכן וארגיש שהחבר היה הפיספוס של חיי או להיפך וואווו אין לי כוחות יותר דרך אגב - לא , אין לנו ילדים

 

[בילביל]

מבולבלת 29 - מה שלומך יקירה?

אנא, קראי את הדברים שרשם לך איש המערות. קראי אותם שוב. אפילו הדפיסי. ותעשי עיגול מסביב לדגשים החשובים. ומשלי - אוסיף ואומר לך כך- אין, אין ולא יהיה לך מנוח עד אשר תנוחי. תפסיקי להתפתל ותפסיקי לשקר. אחד כלל לא יודע דבר איך בדיוק הוא מקבל את שלו? השני - אם כ"כ אוהב למה הלחץ הזה? ולמה את משקרת לו, את פוחדת שיקרה מה? ספרי לנו. בינתיים, בן זוגך עוד לא יודע כלום? תשאירי את זה כך עוד זמן מה. חברך חושב שהנה מחר מחרתיים תארחו בדירתו גם את משפחתך. אז העמידי אותו על טעותו. תגידי לו שאת מצטערת. שאת מאד לחוצה בזמן האחרון. שהוא מאד יקר לך אבל את צריכה מדי פעם לישון (מה לעשות) ולא שבינתיים אין חדש עם בעלך. כי קצת קשה לספר לבעל דברים כאלה כאשר ביום כשאת בעבודה הוא ישן וכשהוא עובד - לילותיך את מבלה עם החבר. תעבירי אליו חלק מהאחריות. הבנאדם המקסים הזה מבקש ממך לפרק מערכת יחסים לא להחליף נורה במטבח. תבדקי מה תקבלי ממנו? הוא יזעיף פנים? הוא יכעס ויתמרמר? אולי דווקא יבין אותך ויתחשב - ויטע בך את הבטחון שהוא לא כ"כ בקלות יוותר. גם אם ידרש לחכות עוד קצת ולהסתפק בפחות ממה שכעת. תראי יכול להיות שחברך כאמור איש מקסים, נפש תאומה וכל אשר תקווי. אבל גם יכול להיות שלא. אני לא יודעת כמה זמן את עם בעלך. אני לא יודעת כמה זמן את עם חברך. נראה שזה נמשך לא מעט זמן. את עייפה ורוצה לישון. נו מה הפלא - לקיים מערכת יחסים אחת בלי שקרים ועם הפסקות הגונות לשינה -זה קשה מספיק. וראי אותך. סופרוומן ממש. תתבגרי. את לא נערה בת 17 שקבעה עם שני בחורים ליד הברזיה וכעת לא יודעת למי לגשת. בתחרות הזו אין מנצחים. ומבולבלת - שימי לב ל2 משפטי האולי הראשונים! שכתבת. הם זהים במשמעותם. את חוששת לאבד את בעלך. אז ... 1. בלילות - לישון. 2. בימים לחשוב קצת גם על דברים אחרים. 3. תשקיעי בעצמך. תקראי. תלכי לראות סרטים, הצגות. אולי תרשמי לאיזה קורס באוניברסיטה. 4. למה התשובות חייבות להיות כעת? הוא בהריון? 5. תפנימי ותעבירי את המסר: את לא יודעת אם את מוכנה לוותר על בעלך. כשתדעי - תדעי.

 

[מבולבלת29]

לבילביל

אני מרגישה כאילו את יושבת במגירת ליבי וקוראת אותי .. אני לא מעיזה אפילו לחשוב על כל מיני דברים כדי לא לענות עליהם .. רציתי לספר לך שכל פעם שאני יוצאת מהפסיכולגית שלי , אני כ"כ מבולבלת , אבל עדיין מצליחה לראות את הרצונות שלי צפים שם מעל .. מה שלא היה קודם . הסוף שבוע הזה , הקדשתי אותו רק לעצמי ולרצונותיי ...סיפרתי לחבר שאני נוסעת למשפחה שלי בקיבוץ בצפון ונשארתי בבית , כיביתי את הפלאפון וזהו . בעלי בבית לא מפריע לי , הוא מבין שאני צריכה את השקט שלי , אני עושה כל מיני דברים שרציתי לעשות ולא היה לי זמן כי הקדשתי את כולו לדברים שקשורים באנשים אחרים . דבר אחד אני יודעת, החלטתי שאני לא צריכה להחליט כאן ועכשיו - להתגרש / לא להתגרש / לסיים עם החבר או לא ..החלטתי שאני מקדישה לעצמי קודם כל . נכון התגובה של החבר היתה מאוד קשה כשאמרתי לו שאני מעדיפה לנסוע למשפחה בצפון כדי ל"נקות את הראש" , לא הבין מדוע אני בוחרת להיות רחוקה ממנו (כשאני בבית אני יכולה לצאת ולראותו חפשי - בעלי לא מציק לי בתקופה הזאת) . הפעם התחשבתי רק ברצונות שלי ! אני אנסה גם בשבוע הבא לעשות כל מיני דברים שהם רק שלי , מקווה שלא ארגיש כ"כ רע כמו תמיד ואצטרך "לפצות" את החבר על כך שנסעתי ולא הייתי איתו ושוב לוותר על דבריי . מקווה להיות חזקה ולישון קצת חג שמח לך

 

[איש המערות]

מבולבלת יקרה, בואי תראי משהו

כמו שבילביל אמרה, החבר לא מבקש שתחליפי נורה, אלא שתפרקי משפחה. הוא לא מבקש זאת עבורך כי אם עבור עצמו. עשית משהו שלשם שינוי הוא למען עצמך, בלי להזדקק להוכיח משהו למישהו ולא כדי לרַצות מישהו. ביקשת זמן פנוי ומרחב לעצמך ומה היתה תגובתו של החבר - "תגובה מאד קשה" לפי דברייך. הוא כעס על שאת בוחרת להיות רחוק ממנו. אני מקווה שתמצאי באמת את הכוחות ולא תזדקקי "לפצות" את החבר במחיר ויתור על עצמך. הדפוס שתיארת בהודעותייך, מהתחלה, מרמז על כך שאת זקוקה כל הזמן לחיזוקים ולאישור מאחרים שאת "בסדר". החבר הזה ממגנט אותך אליו כנראה בגלל שהוא נוהג בך בשיטת "מקל וגזר" - אם את לא עושה דברים שלרוחו הוא כועס מאד ואם כן, הוא מפנק אותך ומספר לך כמה הוא אוהב ורוצה אותך. אני חושב שבסיוע הפסיכולוגית תתחילי להסתכל פנימה אל עצמך ועם הזמן תראי בעצמך שאת בסדר, מבלי שתזדקקי לאחרים שיגידו לך זאת. את כבר מתחילה לעשות זאת ובינינו, זה מה שבאמת עושה אותך "בסדר". בהצלחה בהמשך.